לפי חוקי מרפי הנפלאים צוטטו המוני קלישאות בפי רבים וחלק מהן, מדברות רבות על אהבה ויחסים.
תמיד כשאני מגיעה לתסכול מיחסי בנים - בנות ומחיפושי אחר ההוא על הסוס על הלבן, מוכרים לי את המנטרה הידועה וחוזרת: "דווקא כשלא מחפשים - מוצאים". עכשיו תגידו לי דוגרי, לא מרגיז אש לשמוע כזה דבר?? כאילו אני בכוונה מחפשת? האמת שלא, אני פשוט משועממת וכנראה שזה נובע מבעיות פרוידיאניות של חוסר סיפוק ותת מודע שמקרין את זה החוצה ועוד חפירות פסיכולוגיות כאלה בשני שקל (שאולי אני קצת מאמינה בהן דיפ-דאון)...
אז החלטתי להקשיב לכל נותני העצות המצויים בזוגיות וטוב ולהם, ולא לחפש אלא להשתלב בזרימה הטבעית.
והנה אני (לא מחפשת, זורמתת) יוצאת לסצינה שלי התל אביבית בקו כפר סבא/תל אביב, נוסעת לחופשת הפסח הקבועה עם הבינתחו ומכירה...
אבל אליה וקוץ בה, זו לא הכמות אלא האיכות. ולכן שלל הצעות והתחלות וחיזורים מצד המין השני הן לא בהכרח אטרקטיביות כמו קשרים עמוקים ואמיתיים שנבנים לאט לאט.
לפעמים עדיף לחכות ולסנן כדי לא לשחות בברארה.
אז... מאחר ולא סיננתי, שם אני שוחה ומרגישה חוסר משמעות לאוסף השטויות שנקרות בדרכי. זה ממש כמו בשוק, חיים מזרחי, המורה שלי להיסטוריה בכתה י', ניסה פעם להסביר לי על המשבר הכלכלי הגדול בתקופת רוזוולט בארה"ב. כאשר מנפיקים יותר מדי שטרות ומטבעות ללא כיסוי, הערך יורד והשוק רווי בסחורות ללא קונים, שגם ערכן יורד וזה מצב של אינפלציה כמו בחיי האהבה שלי. מרוב בנים והצעות (אני יודעת, ממש לבכות עליי...) אין משמעות לאף אחד ואין ערך להצעות. מירב ההצעות בטלות בשישים למול התאהבות אחת חולפת במישהו אמיתי....
אז אולי אני מסבירה את זה קצת עקום ולא ממש מבינה בכלכלה אבל אני מבינה שצריך להחליט פה על שינוי...
לא לצאת בחיפושים כמו מנוע גוגל משומן אבל כן לעשות אופטימיזציה ושינוי של שיטות וגישה לחיים
מהיום זורמת - אבל לא עם כל אחד...
דבר העורכת: יצא זנותי המשפט האחרון אבל לא נורא...המבין יבין
תמיד כשאני מגיעה לתסכול מיחסי בנים - בנות ומחיפושי אחר ההוא על הסוס על הלבן, מוכרים לי את המנטרה הידועה וחוזרת: "דווקא כשלא מחפשים - מוצאים". עכשיו תגידו לי דוגרי, לא מרגיז אש לשמוע כזה דבר?? כאילו אני בכוונה מחפשת? האמת שלא, אני פשוט משועממת וכנראה שזה נובע מבעיות פרוידיאניות של חוסר סיפוק ותת מודע שמקרין את זה החוצה ועוד חפירות פסיכולוגיות כאלה בשני שקל (שאולי אני קצת מאמינה בהן דיפ-דאון)...
אז החלטתי להקשיב לכל נותני העצות המצויים בזוגיות וטוב ולהם, ולא לחפש אלא להשתלב בזרימה הטבעית.
והנה אני (לא מחפשת, זורמתת) יוצאת לסצינה שלי התל אביבית בקו כפר סבא/תל אביב, נוסעת לחופשת הפסח הקבועה עם הבינתחו ומכירה...
אבל אליה וקוץ בה, זו לא הכמות אלא האיכות. ולכן שלל הצעות והתחלות וחיזורים מצד המין השני הן לא בהכרח אטרקטיביות כמו קשרים עמוקים ואמיתיים שנבנים לאט לאט.
לפעמים עדיף לחכות ולסנן כדי לא לשחות בברארה.
אז... מאחר ולא סיננתי, שם אני שוחה ומרגישה חוסר משמעות לאוסף השטויות שנקרות בדרכי. זה ממש כמו בשוק, חיים מזרחי, המורה שלי להיסטוריה בכתה י', ניסה פעם להסביר לי על המשבר הכלכלי הגדול בתקופת רוזוולט בארה"ב. כאשר מנפיקים יותר מדי שטרות ומטבעות ללא כיסוי, הערך יורד והשוק רווי בסחורות ללא קונים, שגם ערכן יורד וזה מצב של אינפלציה כמו בחיי האהבה שלי. מרוב בנים והצעות (אני יודעת, ממש לבכות עליי...) אין משמעות לאף אחד ואין ערך להצעות. מירב ההצעות בטלות בשישים למול התאהבות אחת חולפת במישהו אמיתי....
אז אולי אני מסבירה את זה קצת עקום ולא ממש מבינה בכלכלה אבל אני מבינה שצריך להחליט פה על שינוי...
לא לצאת בחיפושים כמו מנוע גוגל משומן אבל כן לעשות אופטימיזציה ושינוי של שיטות וגישה לחיים
מהיום זורמת - אבל לא עם כל אחד...
דבר העורכת: יצא זנותי המשפט האחרון אבל לא נורא...המבין יבין
