יצא לי לחשוב לפני מספר ימים על המחאה הזו ועל מה שהיא עשויה להוליד מעבר לשינוי פוליטי, דמוקרטי, ציבורי וכו'.
באוירה של אוהלים, מוזיקה ושנטי, רמת הסולידריות עולה, גברים ונשים צעירים נלחמים בעוז על מטרה משותפת,
יש מספיק מהפיכה לכולם ואידאולוגיות שונות בשפע, כל אחד מוצא את הבמה שלו או יותר נכון את אוהל הזולה הנכון לו.
האווירה הנוצרת שם בחום הדביק של תל אביב היא לא רק אידאולוגית ומהפכנית אלא גם חמה, מקרבת לבבות ואולי לעתים סליזית אם נגזים. בכל זאת מדובר בשעות רבות ביום כשהמחאות הגדולות קורות בערב עד לילה שם האוהלים בתפוסה מלאה והמוזיקה מתחילה להתנגן, הרומנטיקה עולה ודלת האוהל נסגרת ולא ידוע מה קורה שם מאחוריה.
פתאום תזוזות אוהל, פתאום רגל מציצה, אולי זה מיץ פטל?אבל רגע, הוא בעצם ארנב ולא בנאדם.
ואז יום אחד, בעוד תשעה חודשים, כשהמחאה תרגע, ואנשי החדשות ימצאו משהו אחר לסקר שאולי יעניין את כולם יותר,
בתי החולים יעצרו מממחאת הרופאים וחדרי הלידה יתפוצצו כדי להביא לעולם את ילדי המחאה של דור האוהלים.
באוירה של אוהלים, מוזיקה ושנטי, רמת הסולידריות עולה, גברים ונשים צעירים נלחמים בעוז על מטרה משותפת,
יש מספיק מהפיכה לכולם ואידאולוגיות שונות בשפע, כל אחד מוצא את הבמה שלו או יותר נכון את אוהל הזולה הנכון לו.
האווירה הנוצרת שם בחום הדביק של תל אביב היא לא רק אידאולוגית ומהפכנית אלא גם חמה, מקרבת לבבות ואולי לעתים סליזית אם נגזים. בכל זאת מדובר בשעות רבות ביום כשהמחאות הגדולות קורות בערב עד לילה שם האוהלים בתפוסה מלאה והמוזיקה מתחילה להתנגן, הרומנטיקה עולה ודלת האוהל נסגרת ולא ידוע מה קורה שם מאחוריה.
פתאום תזוזות אוהל, פתאום רגל מציצה, אולי זה מיץ פטל?אבל רגע, הוא בעצם ארנב ולא בנאדם.
ואז יום אחד, בעוד תשעה חודשים, כשהמחאה תרגע, ואנשי החדשות ימצאו משהו אחר לסקר שאולי יעניין את כולם יותר,
