יום שישי, 30 בדצמבר 2011

הדואר - רק להוסיף בול ולשלוח

במסגרת המעבר שלי לעיר הגדולה ניתנה לי הזדמנות לצאת ולקרוע את הברים בעיר, והפלא ופלא נפתח אתמול מגה בר חדש ליד הבית שלי.
המקום נקרא "הדואר" וזה יושב על סניף הדואר הישן ביהודה הלוי 46.

הבעלים: אותה הגברת בשינוי אדרת. אותו צוות של המרחב ירקון שישב על חורבות תחנת המשטרה, העתיקו את הפעילות לדואר החדש. אותו סלקטור בכניסה (בשמו לא אנקוב כדי שלא תציקו לו שיכניס אתכם), אותה שחקנית טלנובלות בתור ברמנית והיחצנים גם הם אותם היחצנים, אולי התחלפו כמה מארחות.
הפוזה: אותו שטנצ קבוע: עוברים את הסלקטור ואז דורשים כסף בכניסה אלא אם כן אתה מכיר מישהו שמכיר מישהו שמעניק לך "חינמים". אולי אני יורקת כרגע לבאר שאני שותה ממנה וחושפת פה את התרמית הכי גדולה במועדוני תל אביב ועכשיו לא אקבל חינמים יותר, אבל בכל זאת יש פה פרסום חינם למועדון הדואר גם אם הוא שנוי במחלוקת.
העיצוב: העיצוב יפה, אך לא הייתי אומרת "לא שיגרתי" או "מפתיע" כמו שאמרתי על מרחב ירקון, ששום מועדון בעיר לא התחרה עם הקונספט הייחודי שלו - תחנת משטרה ותאורה על גבי רשתות במקום תקרה, שאפשר אולי למצוא רק במועדונים באירופה. אפשר להגיד שגופי התאורה מאד מיוחדים אך כל הבר עושה רושם כמו כל מגה בר אחר בעיר שביליתי בו בשנים האחרונות (גלינה בחורף, גוסיפ, דיזינגוף וכו').
מדד הצפיפות: התחיל ריק מאד (שעה עשר) ולאט לאט התמלא אבל לא עד כדי מלחמת מרצפות, בה צריך להאבק על כל חלקת אוויר ואין מקום לדרוך בשתי רגליים בו זמנית. אני מקווה שזה יתאזן עם הזמן אבל לא יהיה צפוף מדי. גם מרחב ירקון התחיל מאד ריק ולאט לאט צבר תאוצה והתמלא יפה כך שהיה אפשר גם לזוז.
מוזיקה: מודה שקצת שתיתי כך שאני לא זוכרת את סוג המוזיקה המדוייק אני רק יכולה להעיד שהיא הייתה ממש טובה.
מה חסר? יש משהו שהיה במרחב ירקון ופה אין כמו גם בשאר המגה ברים. זו אווירת המינגלינג המיוחדת שזרמה במרחב ירקון. משהו בעיצוב הפתוח וברים צדדיים גרם לתנועת האנשים להיות הרבה יותר מעניינת ומתחברת.
ספוטד: נצפו שני גברים מחיי הלילה. הראשון זה גלבוע מור, מיחצני/שותפי הגלינה ושות'. השני זה אודי, חברו הטוב, שאת שם משפחתו המערכת לא השיגה אבל אני יכולה להעיד שהוא מופיע בכל מועדון חדש שנפתח וגם במסיבות של הבינתחומי באילת.

ולסיכום (כי בנות תמיד מסכמות): מועדון הדואר עושה רושם של מקום שיתפוס חזק החורף הזה ואני מעוניינת לחזור לשם, רק צריכה להכיר יותר חברים של חברים שמכירים חברים...

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

יצא לי שיר

אילנה חברה ישנה שלי יצרה איתי קשר מחדש וביקשה ממני להפעיל את כישורי הכתיבה היוצרת שלי. היא התחילה ללמוד צילום בבצלאל (בהצלחה אילנוש!) ויש לי שיעורי בית להציג דימוי בשלושה אופנים שונים.

למרות שאנחנו לא יודעים בוודאות שיש לי פה כשרון החלטתי ללכת על זה. המשימה שלי היתה להתבונן בתמונה ולכתוב כל מה שעולה על דעתי, וזה מה שיצא לי. פואטי משהו :

הבלגאן בשוק האיכרים התעשייתי – מאת שיר בנימין, דצמבר 11

שוק, דינמיקה, ילדים מתפרעים, אי סדר, אי שקט, אנרכיה קפיטליסטית -

אנשים בכל מיני צבעים אבל בעצם "עוד מאותו הדבר".

טירוף לצד אדישות / שלווה של זקנים בשיחת חולין לצד חוסר שקט של ילדים מתפרעים.

בליל של הפכים. עומדים בתור לחברת השפע ושוב הבחירה היא MORE OF THE SAME

ליד העמדה של התפוחים והמייפל, הסוכר משתולל וההיפר הילדותי הבלתי-פוסק פורץ:

בואו נשחק בזמן שהמבוגרים קונים עוד משהו, נבעט בחלל בתור האינסופי לעבר עוד 'כלום-בעל ערך' 


בצבע אדום אדום מתוק ודביק.

יום שני, 12 בדצמבר 2011

שלום לכם,
לפני כמה זמן פרסמתי רשומה פרסומית ונלהבת משהו על כמה שאני ממליצה על הספר "סודות מתוקים 2" שאמא שלי זה עתה קנתה ושאני מזילה ריר וכיוצא בזה.
אחותי נכנסת הביתה, רואה את הספר מונח על השולחן ואומרת בזלזול: "אני לא מאמינה שאמא קנתה את הספר הזה... זה כזה עמך ופופוליסטי לקנות את הספר של קרין גורן... ". "אבל יש שם אחלה מתכונים ואמא מאד רצתה אותו" אני אומרת לה. "באמת נו, הרי יש את כל המתכונים באינטרנט.. אמא היא הלקוח המושלם... איזו פראיירית" היא משיבה ומשתיקה אותי. כמובן שלא חשפתי בפני אחותי שבאותה השעה כבר פרסמתי פוסט שממליץ לקנות את הספר. היא היתה הרי עושה מזה מטעמים ויורדת גם עליי. 
קיצר היום הוכחתי שגם היא יכולה לטעות. היא התקשרה אליי וביקשה שאצלם לה מתכון מהספר ואשלח לה בסלולרי ("אמא לא תדע לעשות את זה...טכנופובית"). עניתי לה שהיא יכולה למצוא אותו בתוך שניות באינטרנט ושמישהי אמרה לי לא מזמן שזה עמך ופופוליסטי לקנות את הספר של קרין גורן.
ניצחון! המתכון לא היה באינטרנט ורק מהספר המודפס והיפה הזה היא יכלה לקבל את המתכון. היה שווה.
קצת כבוד למילה הכתובה והמודפסת, אי אפשר לחיות מהאינטרנט. חוצמזה (הטעות במקור) יש משהו כל כך חזק ומשכנע בספר מודפס עם תמונות באיכות גבוהה, תקראו לי מיושנת אבל אני אוהבת את זה.