חיפולק – כי יש חיים מחוץ לתל אביב
טיול לחיפה בשבועות חשף בפניי סצנת אינדי* חיה ובועטת בחיפה
• אינדי מיוזיק?? מזה זה? מוזיקה שנשענת על הוצאת תקליטים עצמאית. בדרך כלל מאפיינת אמנים צעירים או לא, בתחילת דרכם שתקציבם עוד דל ורוצים לדרוס רגל ולהשמיע קולם. המניע האמנותי והרצון להבעה עצמית מנצח פה את השיקול המסחרי ויש האומרים שזה זרם המשך למוזיקת הפאנק בסגנון עבודה של 'עשה זאת בעצמך' (נעזרתי פה בוויקיפדיה).
אז נתחיל מזה שבחג שבועות חיפשתי חיים, ואת עצמי ופעילות מעניינת לעשות מחוץ לכרך הגדול, תל אביב. החלטתי לנסוע לחיפה, לאחר שמיכ הזמינה אותי לפסטיבל "חיפולק", פסטיבל מוזיקה חדשה ועצמאית שנערך מן הסתם בחיפה שאחותה ובעלה מקדמים מזה 3 שנים לערך.
מי את –חיפה? חיפה בעיני היא עיר רדומה, אם תגיעו באמצע שבוע או גם בסופו, הפאבים נטושים או לפחות לא גדושים באנשים, התחבורה זורמת אך יש תחושה של שקט מסביב ופעם כשהגעתי לפסטיבל הסרטים והתיישבתי בבר מקומי לאחר מכן, העובדים בבר כל כך התלהבו שכל כך הרבה "תיירים" הגיעו ואמרו שזה כך רק בתקופת הפסטיבלים. העיר מגלה אזורים הרריים, צמחייה ים תיכונית, נוף לים ופינות חמד בגינות ציבוריות, ובל נשכח את העיר התחתית האפלה והמסתורית שדורשת תחקיר נוסף. בקיצור: המון פוטנציאל עם מינימום ניצול/מימוש וכן מקום מצוין להתפתחות סצנת האינדי.
מהו פסטיבל חיפולק? פסטיבל חיפולק הוא פסטיבל שמעגן בתוכו הופעות עצמאיות של אמנים חדשים וגם כמה ותיקים, מתקיים בחיפה וההופעות מתפרסות על גבי 4 ברים ופאבים בו זמנית. ממארגני וחלוצי הרעיון: עודד נפתלי (משתתף בעצמו), ענת אק ובעלה יריב האואר.
איפה? הפסטיבל התקיים בעיר התחתית של חיפה, סצנת אנדרגאונד וונבית שהזכירה במידה את יפו. ההופעות התפרסו על גבי 4 פאבים: "הסינקופה", "האלי'ס", "המרתף" ו"העוגן" (פאבים קטנים יותר וקטנים פחות שמתאימים להופעות אינטימיות וההשוואה הכי טובה בעיני למקום דומה באופיו בתל אביב, זה תיאטרון "תמונע"). לכל פאב היה לוח הופעות שונה וכל אחד בוחר לאן הוא הולך ומתי כי יש הופעות בזמנים מקבילים.
מה היה? הגענו ברכב בשעת ערב מוקדמת (שש לאחר שההופעה הראשונה התחילה בחמש) ובמהרה התמקמנו בחניה. קיבלנו את הכרטיס שלנו וצמיד בצבע ירוק שאומר שאנחנו רק מבקרות, עיתונאים קיבלו ורוד ומופיעים צהוב (קונספט נחמד ופסטיבלי). עם הבירה הראשונה שקנינו בדוכן בחוץ נתקלתי בעיתונאי "הארץ" (שלא שאלתי לשמו) והחלפנו הגיגים על הבלוג שלי ועל קידום אתרים ועוד.
את מי עוד פגשנו? סלבים בכל מקום: האחד והיחיד, אמן הדוקו והראיונות הספונטניים, הלא הוא שי שטרן. במקרה שי הוא חבר קרוב של אורן ברזילאי מה"קספרים" שהופיע בהופעת יחיד מפתיעה. גם איתם ניהלתי שיחה נחמדה ושוב אודות הבלוג האיזוטרי שלי בזמן שהצטלמתי איתם (גרופית בפוטנציה).
עוד שמות מפורסמים מבין המופיעים: ערן צור, בני בשן (את אחלה חמודה), אפרת בן צור, נערות ריינס, מונטיפיורי (להקה חדשה ומדליקה ששרה שירים בסגנון איטלקי בשפה האיטלקית), אלישע בנאי ו40 השודדים ועוד.
ההופעות שאנחנו הספקנו לראות - התחלנו בבר "המרתף" עם אלישע בנאי ו40 השודדים – את אלישע בנאי שמעתי לראשונה לפני כ3 שנים האמת גם בחיפה, באפן מקרי (כנראה זאת עיר מחבקת שמאמצת לחיקה את הבודדים שרוצים להשמע, אחלה פלפורמה להתחלה) כהופעת חימום למוניקה סקס. הפעם, עם קצת יותר קילומטראג' הופעות בארץ והשמעות ברדיו ( "הגלים של סנטיאגו" בגלגלצ). אלישע בנאי הוא בחור רזה עם ליפה מתולתלת, לוק אשכנזי, חמוד, משתגע על הבמה עם שירים כיפיים ויכולות ניגון מרשימות. אה כן והוא גם מצחיק בין שיר לשיר.
נשארנו במרתף לצלילי שיריו החדשים של אורן ברזילאי. AKA א.ברזילאי. בא' התאהבתי השנה כשהלכתי עם חברות להופעה חינמית של הקספרים ב"רוטשילד 12".
יחד עם שי להב על הקלידים ועוד חברים על כלים אחרים, הוא קורע את הבמה עם כריזמה נשפכת שלעתים נדמה שהוא על קוק או סמים אחרים, אבל בהחלט סוחף את הקהל השבוי לרגליו.
הפעם, הופתעתי לגלות, כי מאחורי השם עומד רק האיש ולא כל הלהקה ולכן אמרתי לו בטרם ההופעה שכדאי לו לעמוד בציפיות שלי. ההופעה הייתה מעניינת, לא בטוחה שאהבתי את החומרים, אבל בין לבין הוא הכניס קטע קוריוזי או איזה סיפור על עברו הכושל בלונדון או ארה"ב ובדיחות שעשו אותו מאד אנושי. אותה הכריזמה נישאה איתו עד לחיפה.
מא.ברזילאי עברנו לפאב "העוגן" להופעה המדוברת של טל כהן שלו. טל הוא פרפורמר מרגש, מזכיר לי קצת בקולו את סולן פרל ג'ם אך אני נזהרת בהשוואות מהירות.
הוא הופיע מלווה בעודד נפתלי המוכשר על המפוחית (אשטון קוצ'ר הישראלי נמצא בעצם בחיפה ויש שמועות שהוא ממקימי הפסטיבל) ועוד חברים מוכשרים (הפרטים שלהם שמורים במערכת הבלוג שלא עשתה שיעורי בית כמו שצריך).
מחיפוש מהיר באינטרנט אני מגלה כוכב אמיתי שכבר כתבו עליו בשלל מגזינים ובלוגים על מוזיקה ישראלית; "העונג", "וואלה!תרבות", "פטיפון", "עכבר העיר", "פישטאנק", "הבמה" והנה עוד אזכור כאן בבלוג החביב שלי על אף שאני לא מבקרת מוזיקה אלא מבקרת בכללי.
את הפסטיבל חתמנו בפאב "המרתף" בהופעה מלאה של בני בשן. בני זה ההוא ששר את "את אחלה". סתם יש לו עוד המון שירים ברפרטואר ולהגנתו ייאמר שהוא הרקיד את הקהל גם בשירים הפחות מוכרים. עם הומור קצת וולגרי, פה ושם בדיחות שואה, הוא הראה יכולות ווקליות מרשימות והאווירה הייתה באמת אחלה, אווירה חמודה.
לסיכום, כי בנות תמיד מסכמות:
אווירה: חופש, חגיגי, תיירות, אינדי, מגניב, אנדגראונד.
אנשים: גילאים מגוונים, אנשים שלא מפחדים לצאת מחוצות העיר כדי לחפש תרבות מגוונת אחרת.
נחזור לכאן? יש מצב. רק ששנה קדימה זה תכנון קצת רחוק. אבל נשתדל.
המלצות וחדשות: בשני הקרוב 11.6 יש הופעה של טל כהן שלו בתמונע. זה אמור להיות זול וגם קרוב לבית (לכל הספקנים/חסכנים/עצלנים).
