ישבתי לי בבר התל אביבי השכונתי האהוב עליי "המעוז" שבקינג ג'ורג' מול גן מאיר עם עוד חברה ודיברנו עם שלושה בחורים זרים קצת מעל גילנו (בני 30). כולם סיימו אדריכלות עם תכניות ושאיפות מפה ועד למגדל פיזה. זה באמת גרם לי לקנא ולרצות גם להיות נחושה ולדעת מה ולאן אני הולכת עם התואר הזה בתקשורת, ומתוך רגשות הקנאה זה גם עורר בי השראה לצאת ולעשות משהו. ומשפט אחד שלקחתי מהבחור שהחלפתי איתו טלפונים באפן עסקי לחלוטין מבחינתי, זה "תמיד לעסוק בעשייה" "תמיד לעשות משהו". לא משנה מה. הוא היה מאד שאפתני ונלהב והרוח הזו נכנסה בי. אז החלטתי שגם אם אני יושבת בבית ולא ממש מוצאת את העבודה המתאימה לי או שלא קיבלתי משמרות מהעבודה הנוכחית. אני עדיין אעסוק בעשייה. וההתחלה של זה להמשיך לכתוב. אז הנה נחייה קצת את הבלוג שלי מהמתים ואולי אני אהפוך לאיזה טוקבקיסטית מפולפלת באתרים שונים...אין לדעת
העיקר להמשיך לעשות
העיקר להמשיך לעשות
2 תגובות:
צ'יק בנג'מין חזרה לכתוב!
שיהיה בהצלחה עם העשייה.
וואי מעניין מי זה האנונימי
וזה לא צ'יק זה "שיק"
הוסף רשומת תגובה