יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

אוטו 76 זו לא מכונית – זה בר


יום רביעי, תשע וחצי בערב, אני וחברות טובות שלי מהלימודים יצאנו לחגוג יום הולדת 24 לאחת הבנות. המליצו לנו על בר חדש בתל אביב, האוטו76 באבן גבירול 76. הפאב הוקם ביזמתם של יחצנים מ"הגלינה" ו"הגוסיפ", מה שגרם לי לחשוב שמדובר באיזה דאנס בר של "לראות ולהראות".
לאחר שוטטות קלה וסיבובים סביב ככר רבין שנמצאת ממש ממול, התפשרנו על חניה בחניון הלא זול של גן העיר.
כשנכנסנו לבר, הקונספט הראשוני שנקלט היה עיצוב גברי קר: קירות בטון אפור ללא צבע ומעקות מתכת. אבל כשמעמיקים פנימה ונתקלים בשולחנות בר מעץ די מרווחים וסביבם מקובעים ספסלים ארוכים ותאורה אפלה ההרגשה הופכת קצת יותר אינטימית. הבר עצמו מלבני, מסביב כמה שולחנות וברים מוגבהים, יש גם נישה עם כמה ספות, וחדר ליד הכניסה עם שולחן סנוקר וכמה מכונות משחק ישנות (פינבול, פקמן וכיו"ב) – ממש רקוויאם לשנות ה-80. לאט לאט הבנתי שזה ממש לא הבר שחשבתי שהוא, אין פוזה של דאנסבר בנמל אבל יש עדיין אווירה של מגניבות. מצד שני אי אפשר לדעת כי זה עדיין רביעי ולא ממש תחילת סוף השבוע של תל אביב הארדקור או איזה ערב של ליין מיוחד.
פתחנו תפריט, ההרגשה איטלקית: אין נשנושי בר קלאסיים אבל יש ברוסקטות, קרוסטיני וקרפצ'יו. הזמנו לשולחן מנת ברוסקטה שזו מעין פיצה על לחם. מאד מעניין ומספק מבחינת הציפייה לאוכל רק לנשנוש בצד. הבנות הזמינו בקבוק קאווה, שיצא די משתלם לחמש בנות עדינות עם סף אלכוהול נמוך, ואני הזמנתי שתי כוסות יין אדום במחיר די שכונתי (28 שקלים לכוס של מרלו פשוט).
כשהגענו הבר עוד היה יחסית ריק, אבל איך שמצאנו מקום לשבת ויש לציין שבד"כ זה ממש לא טריוויאלי ש6 בנות ימצאו מקום לשבת יחד, המקום התמלא עד אפס ונראה אפילו שיש כמה שקמו לרקוד סביב השולחנות.
מדד הגברים: הקהל מסביבנו היה ברובו בגילאי 25-30 ,בורגני תל אביבי הארדקור ויש גם שמועות על ביקורי סלב תכופים במקום, שווה לבקר שוב. מסקירה כללית אותו ערב, אני לא נתקלתי ב"אחד" אבל היו כמה פרצופים יפים בשביל הנוף, במיוחד הברמן שהשמועה אומרת שהוא היה אחד ממשתתפי התחקירים האגדיים של "מה אתם הייתם עושים" עם חיים הכט, כבוד (וכן, גם בנות צריכות נוף בבר).
המוזיקה נעה מפאנק, ג'אז ועד מיינסטרים והושמעה בצלילים שקטים שנבלעו באווירה והשרו הרגשה טובה של לילה. אבל לא מוזיקה שהייתי קמה מהשולחן ומתחילה לפזז לצליליה בטירוף.
טיפ למבלים: כדאי להגיע לפני 22:00 על מנת לתפוס מקום טוב על הבר. אם אתם באים דווקא מתוך העיר, כדאי לעשות זאת על אופניים, ככה לא תהיה לכם בעיית חנייה.
מדד הסיגריות: אין. הבר מקפיד על מדיניות אי עישון וטוב שכך, המעשנים המתוסכלים יוצאים להפסקת סיגריות בחוץ, שיתמודדו... יצאנו נקיות עם ריח של שמפו ובישום נשי, כמו שבאנו. האמת די הופתעתי, כבר הרבה זמן שלא יצאתי מהבית וחזרתי נקייה וריחנית כפי שיצאתי. אני באמת לא מבינה למה להשקיע בריח טוב והיגיינה אם אני חוזרת הביתה מרוב הברים והדאנס ברים היום, מעושנת ומסריחה לפחות 24 שעות אחרי.
אווירה כללית: פאב לשעות הערב אחרי יום עבודה ארוך עם פוטנציאל לפיק אפ בר ומינגלינג תל אביבי טוב.
לסיכום, האוטו 76 השאיר בנו טעם של עוד מבר שכונתי עם אווירה צפונית משהו, אבל בלי הפוזה של הברים בנמל. וכמובן לא מעושן.
יצאתי בגילופין משהו אחרי שתי כוסות יין אדום שמחה וטובת לב. האם אני אחזור לשם? נראה שכן, אם המקום ימשיך לשמור על היוקרה, האווירה המיוחדת והמחירים הנורמליים אולי אני אפילו אביא לשם איזה דייט או שאחזור עם איזה חברה או שתיים לפיקאפ על הבר.

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

T-L-V

לא מזמן שודרה בערוץ הוט בידור ישראלי תכנית "ריאליטי" (כשאני שמה את המילה ריאליטי במרכאות, אני מתכוונת שאין באמת תכניות מתעדת מציאות אמיתית היום ולכן גם תכנית זו התיימרה להיות מתעדת מציאות כמות שהיא, ובפועל היתה מאד ערוכה ומאוכוונת אג'נדות), התכנית נקראה  "TLV עושים את תל אביב" ובה 4 לוקחים צעירים שלכאורה גדלו בפריפריה מחוץ לעיר הגדולה ומתברגים לעולם הזוהר בפרונט של התקשורת: ליאור לומד להיות שדר רדיו ב103FM, טלנוי משתלבת במערכת העיתון פנאי פלוס, בר מחולון מתלמדת להיות כתבת בערוץ הספורט וטליה בתפקיד הפושרית מצליחה יעני בכוחות השכנוע לקבל דריסת רגל במשרד יחץ שעובד עם מיטב סלבריטאי הארץ.
הקונספט הוא ברור: שלוש בנות ובן בדירה, כולם נראים טובים, מתלבשים טוב, יפים ונכונים אבל עדיין לא ממש מוכרים לציבור, בואו נראה כמה הם טיפשים: ביציאות, ברמת העברית וההגיגים, וכמה הם מרוכזים בעצמם ובחיים היפים שלהם.
אבל מי כמובן צפה בכל פרק באדיקות ללא בושה (טוב בהתחלה קצת התביישתי להודות עד שגיליתי שחברות טובות שלי ואחותי מכורות לזה)? ברור שאני צפיתי ולא הפסדתי אף פרק (אפילו ראיתי שידורים חוזרים ואף עשיתי סטארט אובר בשלט).
אני מגחכת על הדמויות אבל מנגד חולמת להיות אחת מהן. אני אומרת שהן טיפשות אבל זו גם יכלה להיות אני. אני גם אוהבת להתעסק בבגדים ודברים שטחיים לפעמים ולא תמיד כל מה שיוצא מפי הוא הדבר הכי רהוט שתשמעו מאז אליעזר בן יהודה ועד אבשלום קור. ועוד יותר נוגע אליי כי המשרות שהארבעה קיבלו קשורות בטיבן למקצוע שאני לומדת והוא תואר בתקשורת. גם אני חולמת להיות כתבת טלוויזיה בתוך יום או עיתונאית של נושאים חביבים עליי וקלילים ולראיין את כל רוחצי הביצה. גם אני מקווה בסתר לבי שמישהו יציץ בבלוג הסודי הזה ויגיד איזה מילה טובה של הערכה אמיתית. או הכי הייתי רוצה שיכירו את הקול שלי ב103FM או גם לא הייתי מתנגדת ל99FM או 102FM. אין ספק שהם קיבלו משרות חלומיות בכלום מאמץ ובעמקי לבי אני תוהה לעצמי אולי גם אני יכולה.
עכשיו איך כל זה קשור לחיים? ודאי תשאלו, אז אני אגיד לכם. זה קשור כי ראיתי מודעה באינטרנט שמזמינה את החבר'ה החדשים להשתתף בעונה השנייה של TLV וכמובן שלא ששתי ושלחתי להם מייל. כבר ענו לי וכנראה ששבוע הבא יש לי אודישן. אני כבר רואה את התיאור בדף הליהוק: "צעירה נלהבת מכפר סבא, מחפשת כיוון בחיים, חיה בסרט ורוצה לפרוץ את העיר הגדולה...."
אולי עוד תשמעו עליי...
פינוק לקוראות הנשיות של הבלוג: תמונה חושפנית של ליאור שוהם מהעונה הקודמת.LOOKING GOOD

רוקמלט - לא המיס אותי


הוספתי את הדפדפן החדש רוקמלט - ROCKMELT
כדי להצטרף אליו, צריך לקבל הזמנה כמו בשיטת הפייסבוק הישנה והטובה עוד לפני שהופצה הבשורה לגביו בארץ...
ההרגשה הכללית שלי מהשימוש בו מהכניסה ועד תחילת השימוש, היא שהוא דפדפן שנבנה כדי להלל את פייסבוק. זה מתבטא בעקר בשפה שלו ובאופציות שהוא מציג. בכניסה אליו כבר מתחברים לפייסבוק, יש לו חלון צ'אט של פייסבוק שקופץ סימולטנית (ואגב הם עדיין לא פתרו את בעיית הסנכרון לעברית, יש אותיות גדולות מדי והמספרים מבולבלים) עם הצ'אט שקופץ בפייסבוק. בקיר השמאלי של הדפדפן מוצגים החברים שלי מפייסבוק. קיר ימני מאפשר ניהול פידים ולראות הזמנות לאירועים. למעלה שמאלה אפשר לעדכן סטטוס פייסבוקו ולשנות סטטוס צ'אט. כשפותחים עוד לשנות מופיעה תצוגה שלי אישית מזכירה מאד את "כרום", הדפדפן של גוגל. והדבר היחיד שאני בעצם רציתי זה נביגציה טובה לגוגל. על זה הרוקמלט ממש לא עונה. רציתי מנוע חיפוש כמו בגוגל. החיפוש מסורבל וממש לא מביא תוצאות בקליק אחד. בעיני אין על גוגל, ודפדפן שמנסה לנצח את גוגל ולא מטמיע רובריקת חיפוש של גוגל באחד מצדדיו העליונים, הוא לא דפדפן ראוי בעיני. טוב לא אסחף בקטילה, אתן לו עוד צ'אנס לפני שהוא נשלח לסל (המחזור) וחסל, אבל עדיין מסיכום ביניים שלי, "לא עף לי התריס" והרוקמלט לא הצליח להמיס אותי.

יום שני, 22 בנובמבר 2010

מה בתפריט עם שיר בנימין – ביקורת אוכל אחת בשבוע


בין רחובות קטנים ושקטים בהרצלייה לא רחוק ממכללת הבינתחומי וגן רשל מסתתר לו בית קפה -ביסטרו קטן העונה לשם "נחלת בנימין" (נקרא על שם הרחוב "בני בנימין" בהרצלייה, שם ממוקם בית הקפה). המקום רחב ידיים ומעוצב בטעם יקר אבל עם זאת משרה אווירה נינוחה וביתית ובעיקר מזמינה.
הגעתי לנחלה בלוית חברתי יעל שכבר סעדה שם בעבר ונהנתה ואני הגעתי מורעבת ועם הרבה ציפיות בבטן ובלב.
השירות היה מהיר, תפריט ברור ומגוון ועסקיות צהריים במחיר מאד מזמין של 48-56 שקלים (!!). לא עמדנו בפיתוי, הזמנו ארוחה עסקית, ולשולחן הקטן הועמסו סלסילת לחם כפרי טרי, שני סלטים קטנים, ומנות עיקריות שלא מביישות אף ביסטרו גורמה של צהריים. המוסקה הייתה מתובלת בטעם וגודלה היה יותר ממשביע וגם הפירה הקרמי שליווה אותה היה מעולה. גם המנה של יעל הייתה ענקית ויש להוסיף טעימה מאד. יצאנו כמעט בלא נזק במחיר והיה ממש כיף לשבת שם בשעת צהריים שבין קורסים.
יש גם בונוס לסטודנטים: קרוב למכללה (למי שלומד בבינתחומי), יש אינטרנט אלחוטי חינם ותפריט נוח לכיס.
ואי אפשר בלי: ביקורת שירותים. בתור בחורה טיפוסית הייתי חייבת לברר איך נראים השירותים, שזה בד"כ מדד למקום טוב שמכבד את עצמו. השירותים עלו מעל הביקורות, היו יפים בעיצוב ובעיקר נקיים. עברו את המבחן שלי.
אסיים בפרט רכילאי שאולי ידבר לתלמידי חוג תקשורת: אם בא לכם לפגוש סלביים מקומיים, תדעו לכם שבית הקפה הזה אהוד גם בקרב עמית לביא דינור, ראש מחלקת לימודי טלוויזיה בבית ספר סמי עופר לתקשורת, ומי אם לא ד"ר יובל קרניאל, מרצה לאתיקה ודיני תקשורת, אולי תוכלו להיתקל בהם ולדסקס על דברים ברומו של.
 בפעם הבאה שאחשוב לחטוף איזה סנדויצ' דלוח בקפיטריה ויהיה לי קצת יותר מחצי שעה הפסקה בין שיעורים, לא אהסס ואדע מיד איפה כדאי לי לאכול. הציון שלי: 10
נחלת בנימין, רח' בני בנימין 10, הרצלייה. טלפון: 057-9442552
שעות פעילות: א' - ה' 07:00 - 00:00
ו' 07:00 - 15:30
ש' 19:00 - 00:00
מחיר לסועד: 60-120 ש"ח

יום שני, 1 בנובמבר 2010

המעבר אל העיר הגדולה

נדמה שכל הגברים נמצאים בתל אביב. כל פעם שאני שם, צצות פתאום אופציות, מתחילים איתי, קורצים לי
בפאב, במסיבה או סתם ברחוב. האווירה נמצאת שם. זה משהו באוויר. עיר צעירה ללא הפסקה ואנשים שפותחים את הפה והעיניים לכל עבר. רק פה בכפר סבא לא קורה משהו מעניין. אפשר לשמוע מלא שפות: ערבית, רוסית, צרפתית, אנגלית ועברית עם מבטא.. אבל זה לא באמת ריבוי התרבויות שאני מחפשת
כולם פה זקנים או טינאייג'רים... גם נדמה שהכל קורה בתל אביב כל האקשן כל האירועים
כאן אני נעלמת, שקטה וקומלת כמו פרחים מיום שישי שהושרו באגרטל עד יום ראשון, ובתל אביב אני חיה , מתרגשת, נסערת... מעניין איך יהיה כשאעבור לשם אם אותו עניין יישאר או שכבר זה יהפוף להרגל אפור ומשעמם כמו כפר סבא שלי שלמה בעצם אני מעליבה אותה הרי יש לי פינה שמורה בלב עבורה.
עבור הדלי קרים, הגלידה שלנו שפתוחה לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, והפאבליסיטי-פאב ליד הבית שלי במרחק הליכה(טוב אבל עכשיו הוא כבר נסגר כי כולם יוצאים לתל אביב), הקופיטרי שעדיין שומר על שמץ מגניבותו והחנויות הזולות בויצמן שאפשר להתווכח עם הסוחרים הפרסים ולמצוא מציאות וגם להתרברב בתשובה "זה מויצמן" בכל פעם כשמישהו מחמיא על פריט לבוש שיש רק לי. ומאג'די המסעדה הערבית גם ליד הבית שכיף להביא אליה אנשים מבחוץ ואמא שלי תמיד אומרת שכל הפוליטיקאים של כפר סבא מגיעים לשם לדיון בימי שישי... וגם לחם ארטיזן, לחם הבוטיק שנותן טעימות חינם לכל מבקר.
טוב בעצם לא כזה רע להשאר בעיר שגדלת בה, אבל הגברים או לפחות ההרפתקות שמורות כרגע לתל אביב, שם הכל קורה, שם האקשן, המסיבות, הפאבים המגניבים, התחושה של חו"ל וסלבים וחיי זוהר ונהנתנות תמידיים...חייבת לעבור כבר ולגלות איך זה באמת ואולי מישהו עוד יגלה אותי...

גברים...עם עצלן

את משקיעה, מתלבשת, מתאפרת ושולחת SMS אבל הוא בשלו..מתעצל בלענות והולך לישון

מה חשבתי לעצמי ? מה ציפיתי מבחור שאני מדברת איתו לפרקים בפייסבוק מאז סמסטר א שנה ב(והיום אנחנו כבר שנה ג')?
ועוד כשמירב התקשורת התבסס על POKES"
גברים הם עצלנים והאמת שגם אני עצלנית כי מגיע לי שיחזרו אחריי...כמה סמסים אני צריכה לשלוח או לענות לו על הודעות פייסבוק שלא מובילות לשום מקום כדי שיבין שהוא צריך להרים טלפון
לשאול, להתעניין, להציק
אני לא מוצאת גבר מאוזן שידע את האמצע, או שנדבקים אליי, מתקשרים יותר מדי תדיר ולא מבינים את הרמז, או שנעלמים ומופיעים וממעיטים בתקשורת ומצפים שאני אזום
אני לא יכולה אתכם..חייבת להתקל כבר במישהו נורמלי