יש בית קפה קטן חמוד שהכרתי דרך ידידי ההומו האהוב ודרך הדייט הרנדומלי הראשון עם האקס והוא "הסטריטס" שבקינג ג'ורג' פינת הנביאים.
יש אחלה אווירה, עיצוב מגניב והכי חשוב שירותים נקיים וקפה טוב 24 שעות.
היום החלטנו אני ודידי חברה שלי לשבת שם אחרי שוטטות ארוכה בין בתי הקפה התל אביביים הטיפוסיים שנמצאים ברדיוס של הדירה של אחותי (אזור בוגרשוב). הפכנו רבות בין תפריטי האזור ולא הצלחנו למצוא את מבוקשנו: מחיר טוב ותפריט מגוון שיספק לנו תמורה עבור כספינו וקלוריותינו.
אז אחרי מסע מייאש בין הברנש (יקר ולא היה רוסט ביף), אוליב (טעים אבל יקר ורצינו גיוון), פלאפל גבאי (היה סגור לצערי), קפה בוגרשוב (מחירים ידידותיים מינוס), אקס-ריי (נראה עזוב ולא טרי), הגענו לסטריסט הישן והטוב.
שאלתי את עצמי: הנאים החדרים בעינייך? עניתי שהם נאים מאד. הנאים הדיירים בעינייך? נאים פלוס פלוס, הנאים המחירים בעינייך? אמממ... האמת חצי כוח אבל היה רוסט ביף וצריך להתחשב גם ברצונות של דידי.
אם כן החלטנו שנשב.
אז היא הזמינה כריך רוסטביף שנראה די מפנק ואני שקשוקה (36 שקלים, בינתיים סביר). הכריך הגיע מהודר ועמו השקשוקה הרותחת שבאה במחבת של אוכל כלא, עשוייה מתכת קרה חסרת מעוף עיצובי וגם ממש לא פרקטית (אני נכוויתי קלות אבל אני בטוחה שאחרים יותר ובטח רצות שם תביעות משפטיות חבל על הזמן). דידי הייתה די מרוצה רק שהקטשופ שהיא הזמינה עבר הרבה בחיים ולפי התאריכים (תפוגה וייצור) לא הייתי ממליצה לכם לתבל בקטשופ במקום הזה.
אז טעמתי מהשקשוקה (כאב בטן עד עכשיו אבל הייתי רעבה מה לעשות), בביס הראשון נחרץ דינה: רוטב קנוי חסר מעוף וחסר טעם. ביצה בחילה כמו שקשוקה צבאית להמונים בלי תבלינים.
הירקות הטריים שהובטחו בצד היו דלוחים וגם הטחינה הפצפונת, לה ציפיתי מקריאה ראשונה אכזבה בטעמה הסינטטי. סורי אבל לא עפתי. אני לא אוכלת שם יותר.
מה שכן, חייבת לסייג את הביקורת הנוקבת והנוקשה הזו שאני עדיין נהנית לשבת שם ויש שם אחלה קפה.
אז כן הייתי שותה שם שוב וגם סתם יושבת עם חברים בשביל האווירה ואחלה נוף לרחוב האהוב עליי, אבל אני לא אפול בפח הקולינרי הזה שוב (אם אפשר בכלל לסווג את זה כקולינרי...)
מדרגת במודרייטור את החוויה 5 (זה גבוה כי דידי הייתה איתי והיה לנו כיף).
יש אחלה אווירה, עיצוב מגניב והכי חשוב שירותים נקיים וקפה טוב 24 שעות.
היום החלטנו אני ודידי חברה שלי לשבת שם אחרי שוטטות ארוכה בין בתי הקפה התל אביביים הטיפוסיים שנמצאים ברדיוס של הדירה של אחותי (אזור בוגרשוב). הפכנו רבות בין תפריטי האזור ולא הצלחנו למצוא את מבוקשנו: מחיר טוב ותפריט מגוון שיספק לנו תמורה עבור כספינו וקלוריותינו.
אז אחרי מסע מייאש בין הברנש (יקר ולא היה רוסט ביף), אוליב (טעים אבל יקר ורצינו גיוון), פלאפל גבאי (היה סגור לצערי), קפה בוגרשוב (מחירים ידידותיים מינוס), אקס-ריי (נראה עזוב ולא טרי), הגענו לסטריסט הישן והטוב.
שאלתי את עצמי: הנאים החדרים בעינייך? עניתי שהם נאים מאד. הנאים הדיירים בעינייך? נאים פלוס פלוס, הנאים המחירים בעינייך? אמממ... האמת חצי כוח אבל היה רוסט ביף וצריך להתחשב גם ברצונות של דידי.
אם כן החלטנו שנשב.
אז טעמתי מהשקשוקה (כאב בטן עד עכשיו אבל הייתי רעבה מה לעשות), בביס הראשון נחרץ דינה: רוטב קנוי חסר מעוף וחסר טעם. ביצה בחילה כמו שקשוקה צבאית להמונים בלי תבלינים.
הירקות הטריים שהובטחו בצד היו דלוחים וגם הטחינה הפצפונת, לה ציפיתי מקריאה ראשונה אכזבה בטעמה הסינטטי. סורי אבל לא עפתי. אני לא אוכלת שם יותר.
מה שכן, חייבת לסייג את הביקורת הנוקבת והנוקשה הזו שאני עדיין נהנית לשבת שם ויש שם אחלה קפה.
אז כן הייתי שותה שם שוב וגם סתם יושבת עם חברים בשביל האווירה ואחלה נוף לרחוב האהוב עליי, אבל אני לא אפול בפח הקולינרי הזה שוב (אם אפשר בכלל לסווג את זה כקולינרי...)
מדרגת במודרייטור את החוויה 5 (זה גבוה כי דידי הייתה איתי והיה לנו כיף).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה