קפה קפה כפר סבא - ביזיון של זיכיון

לא כל יום אני מרשה לעצמי להתפנק בארוחה מחוץ לבית, מטעמים רבים כמו סדרי עדיפויות, אמא מבשלת טוב, אני עוד גרה בבית (די קשור לסיבה הקודמת), אולי אפילו קמצנית (אבל זה שוב עניין של סדרי עדיפויות על מה אעדיף לפזר את הכסף שלי).
אוקיי, אני חייבת להודות שלאחרונה אני אוכלת בחוץ לפחות פעם בשבוע כדי לשמור על קשרים עם אנשים ישנים וחדשים ובגלל שהתברגנתי לגמרי מאז שהתחלתי לעבוד קבוע באיזה משרד (אני לא פקידה! חשוב לציין).

אז אתמול החלטתי להזמין את בנות המחלפים (מחלף ג.שמואל, אלוף-שדה ,בר-אילן) אליי לפרבר הכפרסבאי הקטן שלי, לאיזו ארוחת צהריים עירונית קלה. הבחירה לצערי הייתה דלה כי הפריפריה כרגיל מוותרת לעצמה והיצע בתי הקפה בכפר סבא הוא כבר לא מה שהיה פעם. החלטנו לוותר על בתי הקפה במרכז ג'י כי הפקקים בשישי היו הורגים אותנו. אז האופציות שנשארו הן:
- ה"קופיטרי", שאני מאד אוהבת אבל הן כבר הכירו והחליטו שצריך גיוון.
- "קקאו" אחלה רשת אבל הן טענו שהן רוצות משהו יותר רציני.
-"קנקפה" - אוי ואבוי! אל תגרמו לי להתחיל אפילו כי אני אצטרף לפתוח פה דף חדש לרשומת ביקורת חדשה. בקצרה, זה היה פעם מעוז הבורגנות של כפר סבא והפך לבית זקנים שמגיש מנות מאולתרות שלא תואמות את הכתוב בתפריט או את החיך האנושי.
- "קפה ג'ו" - יש לנו אחלה סניף בעיר בקניון "ערים" הישן ואני ואבא עושים שם דייט קבוע, אבל שכחתי לציין את הקפה הזה בפני הבנות, כך שהוא נפסל עוד לפני שקיבל סיכוי.
- "קפהקפה" - אוקיי אלו לא כל בתי הקפה בעיר, אבל זאת הרשימה של אלו הקרובים לביתי במרחק הליכה ומציעים ארוחות "כבדות יותר" או "רציניות יותר" מסתם קפה ומאפה וארוחות בוקר.
אז נחתנו בקפה קפה אחרי הליכה מאווררת בשביל הגנים שמחבר בין ביתי לקניון.
המקום היה ריק מאדם, למעט אולי איזה זוג שישב בפנים (כבר אינדיקציה למקום לא מוצלח. הרי איזה מקום כל כך ריק בשישי בצהריים, אפילו לכפר סבא זה לא סביר. אבל אנחנו לא קראנו את אותות האזהרה).
התיישבנו בחוץ ומרוב שפע של בחירת מקומות לא ידענו מה לעשות (תמיד טענתי ששפע בחירה זה לא טוב).
לבסוף התיישבנו במקום מול הקשתות וכשנהיה קר אפילו הסכימו להדליק לנו פטריית חימום. עד כאן הכל טוב ויפה. חכו, תכיו הביקורות (פולניה אמתית לא תוותר על צ'אנס לתת ביקורת טובה).

פתחנו את התפריט, המגוון די גדול ומסודר בסימניות לפי קטגוריות:סלטים, ארוחות בוקר, עיקריות, כריכים וכו'.
פתאון שמנו לב שהם כשרים ואין בכלל בשר אבל לא נורא, אז לא נאכל בשר היום (ונשב בחושך לבד).
מיכ לא באה עם תיאבון גדול אז היא הזמינה הומפרייז. ליטל שקשה לה להחליט הלכה בעקבותיה ושן (קיצור לשני) שהסתקרנה לגבי כל דבר בתפריט (בחורה עם תאבון גדול שלעומתו הגוף שלה מעוצב כמו מישהי שעושה ספורט שנים ולא מעלה גרם) החליטה ללכת גם על הומפרייז וגם על מרק שבא עם לחם (לא יצאנו מגוונות מדי).
אני החלטתי להסתכן. התמונות היו כל כך מפתות בכל מקום, צלם מעולה יש להם ברשת קפה קפה, שהחלטתי ללכת על משהו מסוכן: דג. כל ילד יודע שלא מזמינים דגים או משהו שישראלים לא יכולים להתמודד איתו במטבח של בתי קפה של רשתות, אבל לא, אני הייתי חייבת להזמין דג כי היה לי קרייב לזה. אז הזמנתי את מנת דג הבס על מצע של רביולי בליווי סלט קצוץ. נשמע נחמד, לא? בקרוב תגלו מה מרה היתה הטעות. המנות החלו להגיע בזו אחר זו אבל בקצב מוזר. קודם הומפרייז ומרק ואז מנת הדג ואז עוד הומפרייז. את הלחם הוא כמובן שכח וגם את הסלט הקצוץ. ההומפרייז היו רכים ולא פריכים, כפי שציפינו, אך ייאמר לזכותם שהמנה הייתה גדולה מאד והתיבול נחמד. הנה דוגמא קלאסית לחשיבות היחס בין כמות לאיכות.
טוב אני לא אשאיר אתכם במתח, השחקן הראשי פה הוא כמובן הדג והוא שיחק אותה באמת בגדול, ברמת העולב שלו!
הגיעה מנה גדולה של דג שנראה זהוב ומרשים על גבי תלולית לא ברורה של גיבובי רביולי, גמבה וחציל.
ביס ראשון תפל, מטוגן לעייפה, כשמורידים את העור אין יותר מדי מה לחפש מתחת, תיבול נוראי. ניעורה בי התחושה שהשף הזה הוא טבח מתחיל שלראשונה תוקף את נושא הדגים ולמעשה אני בלון הניסוי שלו, הראשונה שהעזה להזמין שם דג (כנראה שזה משהו שהם יודעים והלקוחות יודעים שהוא סתם כתוב שם בתפריט כדי להגיד: הנה יצרנו לכם מגוון בחירה).
אבל זה לא נגמר בזה. הירקות ההזויים ששודכו למנה (גמבה וחציל) היו מוחמצים כמו הדג למעשה, עכשיו כשאני חושבת על זה. מצטערת, אפילו אם זה היה קשור למנה, ככה לא מחמיצים ירקות. החמיצות היתה מוזרה והרגישה כמו משהו ששהה במקרר יותר מדי זמן. הרביולי היה נגוע בחמיצות גם הוא והגבינה בתוכו בהחלט לא השתבחה עם הזמן כמו שגבינות אמורות להיות בייחוס הגבוה שלהן.
זה הזכיר לי ארוחה מאולתרת של סטודנטים: נזרוק כל מה שיש במקרר סלאש פריזר למחבת, נקפיץ יחד ונראה מה ייצא לנו, ארוחה לשבת כשאמא לא הספיקה לשלוח אוכל.
קראתי למלצר שלנו, לספר לו על הדג החמוץ. "אני מצטערת להגיד את זה" אמרתי, "אבל המנה חמוצה! הדג מוזר והירקות והרביולי חמוצים... סליחה אני בד"כ לא מחליפה מנות אבל הדג.." לפני שהספקתי לסיים את נאומי חוצב הלהבות על אודות החמיצות ורמיזה לגבי העולב ואכזבתי מהמנה, קוטע אותי זב החוטם הקטן ושואל, בטון חסר סבלנות "את רוצה מנה אחרת??", ואני: "אני מניחה שכן כי המנה..." והוא: "אז את רוצה מנה אחרת.? רוצה להחליף אני אביא תפריט" שוב בטון המתנשא חסר הסבלנות הזה כאילו הוא אמא שלי או משהו כזה. וואו איזה חצוף!
הוא הביא תפריט ואני לא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד שוב אבל מתוך רעב די מיהרתי בהחלטה של הסיבוב השני.
בינתיים הביאו את הלחם שלנו וכ'פיצוי' גם ריבה וחמאה (כאלה של ארוחות בוקר שגם ככה היה להם במקרר מוכן משבוע שעבר בטח). וואו איזה פיצוי, אתם ממש לארג'ים, לא, באמת..
אז כאמור, ניסיתי ללכת על בטוח אבל קצת מיהרתי, אז בחרתי בסלט "ים תיכון חדש". ברפרוף קל על האותיות הקטנות זה נשמע לי בסדר, אחרי הכל זה סלט בבית קפה, לא מדעי הטילים, מה כבר יכול להיות.
המנה הגיעה די מהר (טוב ככה זה כשאנחנו היחידות שהעסקנו את המטבח אותה העת), אבל שוב מלווה באכזבות.
קודם כל איפה הלחם שלי?? ממתי מביאים את הלחם אחרי שהוגש הסלט? בייחוד לאור העובדה שלקוח כעוס, מורעב ומאוכזב יושב לצד הסועדים שכבר זוללים את המנות בתאבון ואתה (כלומר אני) רק בסיבוב הראשון (שני) של המנות.
שוב נציין, לזכותם, שהלחם היה ממש טרי וחם וטרפנו אותו כאילו אין מחר (אוקיי אז לכו תפתחו מאפייה ואל תתמקדו במשהו שאתם לא יכולים לבצע).
בנוסף לעניין הלחם המאוחר לבוא, הסלט היה לא טרי בעליל. הירקות היו מעוכים סלאש מופשרים (החסה היתה מוזרה), סלאש ישנים. ירקות טריים וקראנצ'יים זה א'א' של כל סלט, ברצינות, זה בייסיק.
הלאה, הים התיכון החדש שריקד לי בצלחת היה דומה יותר למזרח תיכון ישן-חדש שכמו במזה"ת של היום, גם בו הפוליטיקה והיחסים היו רעועים. שוב הפלפלים והחצילים המוחמצים של המנה הקודמת, הופיעו לי בצלחת ולא הסתדרו זה עם זה. הם היו חמוצים מדי ורופסים (להגיד על ירק שהוא רופס זה לא סקסי באותה המדה שאומרים על איבר מסוים בגוף שהוא רופס). קוביות הבולגרית שניסו אולי להציל את הנעשה בצלחת היו רבות מדי והיו נראות לי כמו בזבוז וחבל. וכמובן הקשר בין התמונה המפתה עם הפוטושופ הנפלא, לבין המנה האמיתית, היה כמובן מזערי בהחלט.
טרפתי את הנה בחוסר חשק כי כבר רציתי לאכול, לא משנה מה, וכי מאסתי כבר בבליסת לחם.
אה כן, ושכחתי לציין, שגם הסכו"ם, איתו טעמתי מהדג ושסייע לי להפריד את העור מהבשר שלו, לא הוחלף בין שתי המנות ואכלתי את הסלט הים תיכוני הדלוח עם שאריות דג ושמן על המזלג.

צהריים ירדו, הקור התווסף, והלקוח האחרון עזב. כפר סבא, מנקודת המבט של היושבים בקפה קפה מעולם לא נראתה עזובה כל כך ביום שישי. המלצר הגיע אלינו לשאול אם אנחנו רוצים עוד משהו מהבר כי הם רוצים לסגור מטבח (ממתי מוצאים מנות מבר, בר לעניות דעתי, זה לשתיה), ובאותה נשימה התקרבה לשולחן מלצרית נוספת ובידה החשבון.
לא רק שהרגשנו לא רצויות וכי לא רוצים בנו יותר, החשבון גם הוגש לנו כשכל השולחן עמוס במאורעות היום (ההומפרייז שלא נגמר, הלחם המאוס, הסכומים המלוכלכים והמפיות המרוטות). המלצרית ציינה כי הם רוצים לסגור את בית הקפה ולכן הוגש לנו חשבון. בואי אלמד אותך שיעור אחד בנימוסי שירות: קודם תפנו לנו את השולחן בהדרגה ורק אח"כ העזו להראות לנו את הדרך הביתה.
החשבון היה ללא הרבה הפתעה וכך גם התשר שהשארנו שעמד על לא יותר מ10 אחוז מינימליים של שירות.

טוב, בשלב זה כבר ברור לכם שאין למקום הזה סיכוי, שאני גמרתי איתו ושאני מקווה שיסגרו אותו ויתנו לשחקן חדש בשוק לנסות את מזלו על הפינה הסוררת הזו במדרחוב של כפר סבא. אציין גם כי זו לא הפעם הראשונה שאני נוחלת אכזבות מהמקום הזה. בפרק אחר, ילדים, אספר איך נפלתי עם סלט עוף בו העוף היה חי ואדמדם באותו קפה קפה כפר סבא האהוב עלינו כל כך.
מילה לסיכום, ולהצלה: קפה קפה היא רשת שקיימת שנים, התחילה בתלאביב ושמה המוכר הולך לפניה לטובה. בכל עיר נקנתה זכיינות לסניף אחר של קפה קפה ולכן נתונה לזכיין המקומי הזכות להחליט על שינויים מינוריים בתפריט ובחירת קונספט לבחירתו. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני לא שורפת פה את כל הרשת אלא רק את הזכיין הכפרסבאי. למשל, ישבתי בקפהקפה גני תקוה וקריית אונו והיה ממש מוצלח. זהו, גילוי נאות.

זה הכל לעת עתה, היום (שבת) אוכל את האוכל של אמא, שעמלה וטרחה כל השישי ולא אצא לבית קפה.