אמא מאזינה...

"אני לא מאמינה שזה קרה לי!!" (במבטא צפוני מוכר) אמרתי אתמול בארוחת צהריים אצל דודה שלי בכפר סבא.
אמא שלי טרחה לשתף אותי שכדאי לי לשים את הפלאפון על נעילת מקשים פעם הבאה. לא הבנתי מה היא רוצה בהתחלה. עד שהיא סיפרה שלי שביום חמישי בלילה התקשרתי אליה בטעות והיא במקום לנתק מתוך הבנה שזו טעות ושאני מבלה בחוץ במועדון, החליטה להמשיך איתי את השיחה באופן חד צדדי כך שהיא שומעת כל שטות שיוצאת לי מהפה במשך שיחה ארוכה. שמעתי הכל היא אומרת. ואני מתחילה להילחץ "מה שמעת?". "טוב עדיף שלא תגידי את זה בקול רם". אני אומרת.
אוי איזה פאדיחה... ואז אני מנסה להיזכר מה כבר אמרתי לבחור הזה שהיה אחמש שלי בקקאו שבכלל לא רציתי להכנס איתו לשיחה הארוכה והחופרת על חיי מלכתחילה אבל זה קרה.
אז התפתלתי קצת במקומי וניסיתי לברר איתה מה אמרתי לאותו בחור. "מה? זה זה שאמרתי שאין לי כיוון בחיים" "שיש לי בלוג ואני מדברת שטויות?" " או אולי שאני יוצאת עם בנים דפוקים??"....
בכל אופן לא משנה כבר מה היא שמעה,אבל כשיש אמא פולניה ורכלנית צריך להיזהר ולנעול את המקשים שאני לא בטעות אתקשר אליה שוב באמצע שיחות אפילו יותר מפלילות. זה לא פייר שכך התהפכו הדברים. לפעמים אמא שלי מדברת עם חברה טובה שלה על דברים שאסור לי לשמוע והיא יודעת שזו שיחה דיסקרטית. אז אם אני באוטו איתה והחברה מתקשרת בדיבורית, היא מיד משתיקה אותי כדי שלא ידעו שאני באוטו וכך אני זוכה לריכול עסיסי בין חברות שלא נועד לי...
רכלנית מקצועית האמא הזו.. חייבים לאהוב אותה :)