הגבול להתקשרות...לא עומדת בקצב

חשבתם פעם שיש מינון להתקשרויות בטלפון אחרי שמכירים מישהו חדש?
אוקיי אז אני חשבתי. יצא לי להכיר כל מיני בנים שונים לאחרונה. מעין תקופת דייטים שלפי חוקי המזל או שאין כלום ויבש או שהם באים בצרורות. במקרה הזה הם באו בצרורות ולמזלי, דבר נגמר ובאותו זמן התחיל משהו חדש.
הראשון שיצאתי איתו התקשר "לפי החוקים". הוא התקשר יומיים אחרי ההיכרות במסיבה, בדיוק שהיה לי זמן לתהות לגביו ולפחד שהוא לא יתקשר ובאותה נשימה גם לשמוח שנתן רגע זמן להרגע ולא התקשר מיד. מה שנקרא הטיימינג המושלם. אחרי הדייט הראשון שהיה מעולה הוא התקשר שוב בדיוק יומיים אחרי. כבר הספקתי להתגעגע וזה שוב היה בדיוק התזמון הנכון והמינון הנכון של דיבורים בינינו ככה המשיכו ההתקשרויות עד שזה נגמר מסיבות שלא יפורטו פה. אבל ברמת הטלפונים הוא היה מושלם!
השני התקשר אחרי שלושה שבועות מהיום שבו נפגשנו וכבר הספקתי לשכוח מי זה. זה ממש איבוד המומנטום. אבל מאז הוא לא מפסיק להתקשר. לפני המסיבה של החברה המשותפת, לקראת הדייט המיוחל ביננו, ביום של הדייט, יום אחרי הדייט, יומיים אחרי הדייט ועוד טוען שהוא כבר עמד לא להתקשר.... "מיי גוש" אני אומרת לעצמי... אתה חמוד אבל תן שניה לנשום
אי אפשר לדבר כל כך הרבה בטלפון... אני אמנם חופרת אבל זה מתיש...זה יותר מדי בשבילי
מה עושים עם מישהו כזה? בנים אתם חייבים ללמוד מהטובים ביותר. להתקשר זה מעולה אבל במינון הנכון כדי שיהיה זמן להתגעגע ולחשוב עליכם.. לא צריך לשחק אותה קשה להשגה אבל קצת השתהות לא תזיק...