וויברטורים מהמאה ה19 - עושה לכן חשק?

במהלך חיפושי אחר אטרקציות בפריז נתקלתי בהמלצות מגוונות לגבי אירועי תרבות אותם יש לפקוד.
בין לבין מצאתי עמוד המכיל הצעות לביקור במוזיאונים לא שגרתיים והנה אחד מהם (האמת לא בפריז, דווקא בארה"ב):
מוזיאון שממוקם בסן פרנסיסקו שבקליפורניה הנקרא: antique vibrator museum
הוא מורכב מאוסף ישן של וויברטורים שאספה במשך 20 שנה איזו גואני בלאניק אחת (הזויהההה)
ומסבירים שם שפעם וויברטור שימש בכלל לפסיכיאטרים שניסו לפתור את בעיית ההיסטריה הנשית שנבעה לטעמם מחוסר סיפוק מיני... שוביניזם או לא??
אמאלה לפי התמונות נראה כואבב... בכל אופן אני אומרת, שבמקום להאשים את עצמם להיסטריה שהם גורמים לנו הם חושבים שהם הפיתרון ושאם היה לנו סיפוק מיני לא היינו היסטריות..

טוב הסתייגות: לעתים זה נכון. אבל איזה חוצפה מצד הגברים להביא תיאוריה שתלטנית ופטריארכלית שכזו.

מפסיקה לכתוב בבלוג למשך שבועיים

קוראים יקרים! (אם אכן יש לי קוראים קבועים)

אני נוסעת הלילה לפריז עם אבא שלי ומשם ניסע ללונדון.
כשאני חוזרת אני מתחילה פרוייקט תגלית ברחבי הארץ ולכן אסיים את עיסוקי רק בעוד שבועיים.
מי שיסכים לחכות עד אז יזכה להצצות נדירות מתוך היומן שאני הולכת לכתוב במסעותיי באירופה ובארץ.
אשמח לקרוא את תגובתיכם...
כבר מתגעגעת
יפה

איך יכולתי להיות כל כך תמימה...

אור הבוק שידך לי בחור. כל החברות שלי יודעות מי זה אור הבוק. הוא בחור שמעולם לא ניהלתי איתו שיחה אחת ואפילו לא סמול טוק קטן כי הוא פשוט בוק. אין לו את המסוגלויות החברתיות - רגשיות לנהל שיחה בסיסית. הוא רק יודע ליחצן מסיבות. ביטויים רווחים אצלו: "יהיה ליגה" "יהיה גדול" "לפנים" - זה הלקסיקון ומעבר לכך זה קצרים בתקשורת.
טוב זה ברור למה כך הדבר. הרי אור הוא חתיך על ואפילו דגמן וכל העולם לרגליו. ככה זה כשאתה יפה ומקומבן.
קיצר, יום אחד מתקשר אליו אור הבוק ליחצן לי מסיבה ועל הדרך הוא אמר שהוא חייב לסדר לי בחור. "הוא ממש חתיך, חמוד, צרפתי, איכותי". ואני כמובן קניתי את זה.בזול, יש להוסיף. "את הלקוח המושלם" כמו שאחותי אומרת.
אמרתי לעצמי מה יש לי להפסיד (רווקה נואשת שמחפשת ריגושים), אבל עדיין זה בליינד לגמרי.
קיצר הצרפתי התקשר אליי ונשמע מעולה השיחה זרמה. אחכ הוא הוסיף אותי לפייס וכמובן שחקרתי לו את הפרופיל מכף רגל ועד ראש ולמרבה ההפתעה, הוא גם חתיך. משהו בתמונה לא מסתדר... גם חמוד, גם טוב בשיחה וגם חתיך
אוקיי אבל זורמים נכון? זורמים
יצאתי עם הבחור באורח ספונטני לחלוטין. הדייט היה מושלם וחלומי הפנטזיה בראש נמשכה
ובסוף הכל הסתבך... לא רק שהוא בא בשביל דבר אחד וניסה לנצל... הוא גם גרם לי לדפוק את האוטו אבל זה סיפור אחר...
עכשיו הבנתי בדיוק מה סיפר לו עליי הבוק... כנראה שאני זורמת או משהו בסגנון
אני פשוט חיה בפנטזיה.. שנסיך חלומות חתיך, חמוד סקסי וקולח יבוא אליי ויחכה לי ויקח אותי ליפו
כל מה שרציתי זה לנסוע ליפו לראות מקומות יפים לטייל בסמטאות... מה בחורה כבר מבקשת עוד?
אני לא מאמינה שאני רושמת את הדברים האלה עכשיו בפומבי
ברמת העיקרון הבלוג הזה מפורסם בפייסבוק שלי וגם השידוך וגם אור הבוק הם חברים שלי בפייסבוק
כך שהחשיפה הזו כרגע תאפשר גם להם לקרוא את הריכול עליהם... לא נורא ... הייתי חייבת להיחשף ולפרוק...
זו מהות של בלוג אישי...

מיץ פטל...

כשהיינו קטנים היה מאד פופולרי לשתות מיץ מתרכיז והטעם הכי פופולרי היה מיץ פטל..
עכשיו הקטע בתרכיזים זה שאתה מתקמצן ואז יוצא ריכוז 90 אחוז מים 10 אחוז טעם של מיץ
וזה בעצם הסיפור התקדימי של העלק-המצאה של שנות ה2000: "מים בטעמים" של נביעות
ואנשים באמת קונים את זה...
איך זה קשור לחיים??
אני אגיד לכם.. חברה שלי  ענבל, מהלימודים, החליטה לעשות רטרו ולקיים את "שובו של הפטל".
היא לקחה בקבוק של מים בטעמים רק כדי להיראות מאגניבה עם המותג, ושמה שם תרכיז מיץ פטל כזה של ויטמינצ'יק עם המון מים והביאה למכללה...
מאחר שרטרו זה ממש מגניב והמותג של מים בטעמים עם כמעט בלי טעם כבר קיים... עשינו אחד ועוד אחד, ובמקרה יצא לנו שתיים. אפשר לרכב על הצלחת המותג הקיים ולהציע להם את רעיון המים בטעם פטל כמו פעם וכמובן עם תמלוגים
והמתחרים היחידים שלנו בשוק הם ויטמינצ'יק
אוקיי ענבל אל תהרגי אותי שפרסמתי את זה מוקדם מדיי ומישהו עוד עלול לגנוב לנו את הרעיון...
תחשבו על זה....

נוסעת לפריז ולונדון עם אבא - מה עליי לעשות?

היי לכם,
ביום חמישי הקרוב אני מראה נוכחות גאה במקום בו לא ביקרתי מאז ספטמבר 2008: נמל התעופה בן גוריון.
בגלל שאבא שלי ייקה פוץ ואני נוסעת איתו ולא לבד, עליי להיות שם בתשע וחצי, כלומר בדיוק שלוש שעות לפני הטיסה.
וזהו אחרי שלוש שעות כנראה שנהיה לנו באויר ואחכ גם ננחת בכפור. איזה קר יהיה משהו כמו מינוס 2 מעלות...והרי אני חייבת למצוא על מה להתלונן (פולניה שכמותי:))
אבל אני מאמינה שיהיה כיף.. קניות..אוכל, קניות, שינה, קניות
טוב בסדר בסדר גם מוזיאונים...
מפריז ניסה ישירות ביורו סטאר ללונדון.

עכשיו קוראיי הנאמנים אשמח מאד לטיפים מה לעשות בשתיהן, ובמיוחד בפריז. ולא אני לא מחכה לטיפים כמו לאכול באגט או קרואסון.. אני מדברת יותר על אתרים מגניבים שיש לראות ופעילויות כיפיות לעשות
מחכה לתשובותיכם
שיר (יפה)

קר לי באף!

אני ושן חברתי הטובה עלינו על משהו...
נכון תמיד כשבחורף קר ומסתובבים בחוץ או שוכבים במיטה.. כיסינו כבר את כל הגוף בשכבות או שמיכות, גרביים, צעיף והכל
אבל את הפנים השארנו חשופות?
ואז ממש קר באף..איזה מבאס זה... ואין דרך לחמם אותו
אז קיצר חשבנו על סטארטאפ של אפים. טרנד שכדאי להנחיל לימי החורף הקרים: כיסוי אף.
זה יכול להיות אף ליצן אדום גדול, או אף פיל, או עגול קטן וחום כזה של חתול בפורים, ואפילו אף פלסטיק מתלבש
או אף גדול עם משקפיים ושפם
זה בטוח יהיה שמח ונחמד ברגע שזה יהיה בקונצנזוס גם לא יצחקו על לובש האפים המחממים.
כמובן שאפשר עוד לפתח את זה כי כרגע זו רק הלצה
ושיהיה לנו חורף חם!

אירועי השבוע - בסימן חנוכה

אוקיי חנוכה כבר בשיאו אז האם עשינו כל מה שצריך?
אכילת לפחות סופגנייה אחת ברזומה? צ'ק.
הדלקת נרות יחד לפחות פעמיים? צ'ק.
טעימה מלביבות של אמא? צ'ק.
השתתפות במסיבת חנוכה?? עדיין לא...
ולכן מחר הזדמנות אחרונה לקנות כרטיסים בקמפוס למסיבת חנוכה לוהטת ובינלאומית במשכית3 בהרצליה פיתוח
בקמפוס זה עולה 40 ובכניסה 80...

הולך להיות כיף!

מחיפוש נרקיסיסטי בגוגל - מצאתי בלוגרית צעירה בשמי

כשהרצתי בגוגל את שמי מתוך אינסטינקט נרקיסיסטי ביותר גיליתי את הפוסט הבא של בלוגרית בשם לא אחר מ: שיר בנימין.
וזה מה שמצאתי שם:
ראיתי בשלט ענק,שרשום: "שיר בנימין,התצאי איתי לנשף?"

"הנשף"

נשף הסיום מתקיים בעוד מספר ימים. אפשר לומר שלרוב החברות שלי כבר יש בן זוג. ולי?,עדיין אין.

הקשר הכי טוב שהיה לי לאחרונה נותק,אין לי חבר,אין לי עם מי ללכת.

אני כל היום במחשבות אם רון יזמין אותי לנשף,אני כ"כ אוהבת אותו (!),אבל אין סיכוי.. יש לו חברה-ליאל,

אוחח..כמה שאני לא סובלת אותה!,מה הוא בדיוק מצא בה שאין בי?

אני סתם יושבת כאן,חסרת סבלנות עד שמישהו יזמין אותי לנשף.

כנראה שאני ועידן נשארנו היחידים בלי בני זוג,חוץ מה"אלה"-חבורת הלוזרים של השכבה.

עידן מנסה לנחם אותי,אבל אני סתם יושבת ובוכה,אני באמת לא יודעת למה. אני כבר ילדה מספיק גדולה-

וילדות גדולות לא בוכות. אז למה אני בדיוק בוכה?

אני מרגישה ריקנות,שאף אחד לא אוהב אותי,אף אחד לא מסתכל לכיוון שלי בכלל...

חוץ מעידן,הידיד הכי טוב שלי. אבל,במה זה בדיוק עוזר לי?

"נו...שיר,תפסיקי לבכות,זה בסף הכל נשף",אמר עידן שניסה לנחם אותי.

"זה לא בסף הכל נשף,זה נשף הסיום-המסיבה הכי חשובה שיש,ורון תפוס לליאל הזו,ואני בדכאון!,בא לי למות!!",עניתי.

"תפסיקי לדבר שטויות!,יאללה בואי.."-ענה עידן. "לאן?",שאלתי אותו, "לקנות לך בגדים לנשף,זה ישמח אותך!"

חייכתי אליו ,הקשבתי לו ,התלבשתי ויצאנו לדיזינגוף בתקווה למצוא לי שמלה.

עידן,החמוד הזה!# החזיק לי את התיק והמתין בסבלנות עד שאמדוד שמלה וכמובן,אבחר אחת ואקנא אותה.

קניתי שמלה מהממת!,טורקיז עם אבנים פשוט מדהימה!

לאחר מכן הלכנו לחנות נעליים ומצאתי שם סנדל עם עקב תואם לשמלה,פשוט מקסים!...

חזרתי כולי מאושרת הבייתה עם השקיות,והלכתי לישון.

בבוקר כשהגעתי לבית הספר,ראיתי בשלט ענק,שרשום: "שיר בנימין,התצאי איתי לנשף?-ע."

כמעט התעלפתי כשראיתי את השלט,לא האמנתי למראה עיניי,העידן הזה פשוט מקסים.

ישר רצתי אליו וחיבקתי אותו ועניתי לו "כן!,בטח שאצא איתך לנשף!!"

ערב הנשף כבר הגיע,אני מתלבשת,מתארגנת,מסדרת את התסרוקת שעשה לי הספר,מתבשמת מתאפרת עד שאני

שומעת את הצלצול בטלפון שעידן כבר למטה. אני יורדת,הוא לבוש בחליפת טוקסידו מהודרת ומסתכל עליי כמו מלאך שנפל משמיים.

"כמה שאת יפה!" אמר לי עידן. חייכתי אליו ,כולי באושר ועניתי לו "תודה!! גם אתה!"

התחלנו לסוע לכיוון הנשף,שמענו קצת מוזיקה באמצע ולפתע המנוע דמם. הכל חושך,באמצא יער,עם אור פעוט שמבצבץ מהרחוב הראשי.

"אין...,המנוע הלך,נצטרך לחכות פה עד שהחברת הובלה תגיעה"-אמר עידן.

בזמן שאנו מחכים,הייתה שתיקה,מדי פעם הסתכלו אחד על השני וחייכנו חיוך מאולץ.

עידן הציע לשים מוזיקה ברקע,הוא הפעיל את הרדיו ויצא על מוזיקת סלואו...

אמרתי לו: "בוא..נרקוד קצת." קמנו שנינו והתחלנו לרקוד סלואו באמצע היער,בלי אף-אחד.

לאט לאט התקרבנו אחד אל השני יותר ויותר,צמודים צמודים והתנשקנו. כמו נשיקה מהסרטים.

במהרה עידן אמר לי "איזה אידיוט אני!,מה עשיתי?!...מצטער!" עניתי לו "שששש..." ונישקתי אותו בחזרה.

עזבנו את עניין הנשף,ובמיוחד שכחתי מרון והמשכנו בשלנו.

חברות שלי (מחבורת המחלפים) סגורות על זה שאני רשמתי את זה במסווה של איזו ילדה בת 16

אבל הבלוג שלי הוא יחסית חדש...

מסתבר שיש לי מתחרה צמודה אונליין:)

יומולדת לשיראל וסיגל בבאלה

פסח 08

תשחץ בשקל - כל אחד יכול

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני ממש אוהבת לפתור תשחצים ותשבצים ברמה קלה עד בינונית בשעות הפנאי.

אבל העובדה שאני אוהבת אותם קלים לא אומרת שצריך לזלזל. אני מרגישה שהתשבצאי של מעריב, טומי שמיר, ממש ממש מחפף. קודם כל הוא חוזר על הגדרות מלא כך שאפשר לזכור תשובות בעל פה מבלי להפעיל שכל, ומה שיותר מפריע לי שהוא מאלתר מילים.

דוגמא 1: מה זה כלומר בסלנג, 4 אותיות, מתחיל ב-'י'. נו אתם מצליחים לנחש?

טוב אני אגלה: התשובה היא: "יעני". לא בזיון??

דוגמא 2: מה זה "סווצ'ר"? (4 אותיות מתחיל ב-מ'). אוקיי אז אני יודעת שזו מילה באנגלית שישראלים לא יודעים להגות אבל למה לחנך להתדרדרות כשאפשר לרשום פאקינג "סווטשירט"?? טוב אז למי שממש רוצה התשובה היא בעברית יפה : "מיזע". טוב מי שעדיין מתקשה ולא יוכל לישון בלילה כי הוא עדיין לא מבין מיזע זה טרנינג כזה שמתאמנים איתו ומזיעים עליו... יופי פיגורי

אצבע באף... אותי לימדו שזה לא מנומס

היום הייתי בפגישה כלשהי לראיון כלשהו עליו אספר בהמשך כרגע עוד לא רלוונטי...

אניווייז אני נכנסת לחדר והבנאדם אובייסלי (obviously)היה ממש עייף, סבבה מותר לו יום ארוך הוא עבר. עד כאן אין בעיה

אבל למה דוקא כשאני נכנסת, לוחצים יד ומציגים את עצמנו איך שהוא שואל את השאלה הראשונה ואני באה כבר להתפלפל ולהתנסח הוא שולף אותה...

הוא חשב שאני לרגע פוזלת ומיד ניגש למלאכה. הוא תחב את האצבע ישר לאף שלו בלי בושה.

ואני לא מדברת על חיטוט מסוג הגירוד הקל כמו בסיינפלד. אני מדברת על חיטוט הארדקור ישר לפנים ובמקרה הזה לפנים שלי

כאילו אמנם בעידן שוביניסטי שכזה אתה גבר ומותר לך להפליץ וגרעפסים וכאלה אבל בחיאת רבאק

תחטט באף בפגישות פחות פורמאליות... לא לעניין דוד.. (dood)

מפגשים מהסוג האישי..

אין כל פסול ברענון רשימת הפייסבוק שלך או במילים פחות עדינות : להעיף קצת אנשים מהרשימה כי באמת נמאס לך לראות את הפידים שלהם ואין לך כל קשר איתם. הכי מעפן זה אלה שנמצאים לי בפייסבוק ואני אראה אותם בחיים ולא נגיד אפילו שלום זה לזה - אלה מיד מועמדים להעפה.

אז אני באמת מדי פעם עושה סינון בריא והדחות קלות כדי לתת לפייסבוק שלי מנת בריאות חודשית ועם זאת

קצת פאדיחה אם אותו מישהו שהעפת פתאום מגלה את זה...

לענייננו, בעודי רצה לי היום בפארק כפר סבא (שמאכלס בד"כ רוסים, ערבים חילונים, דתיים, משפחות ומעט רצים בלתי מזוהים), אני נתקלת באותו אחד שלא נזכיר את שמו, שלא דיברנו מאז שיעור אנגלית עם שולה בכתה ט' ובגלל זה מחקתי אותו מהפייס. אני באמת מצטערת! אבל באמת אין לי מה להחליף איתך דיבורים. בגלל גם עשיתי לך "איגנור" שלוש (!!!) פעמים ואחרי שאישרתי אותך עברת למועמדים להדחה

בסוף הייתי חייבת להעיף אותך סופית כי התמונות שאתה שם ממש לא קשורות בעמוד התמונות שלי ושוב לא החלפנו מילה...

סורי אבל אתה לא קשור..

לא נורא שהוא גר בכפר סבא אבל לפחות שיזוז קצת ממסלול הריצה שלי... :)

הודעה חשובה למעריצי טל ואביעד

שלום!

כל מי שקם בבוקר, עלה על הכביש לקראת הפקק היומי שלו, פתח 102FM ותהה: "מי אלו לעזאזל החקיינים העלובים האלה??!?" יכול להרגע... אין צורך להתפשר ולקפוץ לשי ודרור (למרות שאני חייבת להודות שהם היו ממש מצחיקים הבוקר)

כי טל ואביעד לא נעלמו, הם פשוט עברו למקום יותר טוב שמשלם להם מה שהם ביקשו.. 99FM

לא שאני מייחצנת את התחנה הזו או את הפלטפורמה אבל אני כן מייחצנת את המותג: טל ואביעד.

איזה כיף:)

note to self...#2

לפעמים צריך להגיד לאנשים בדיוק את מה שהם יאהבו לשמוע.. אולי קצת צבוע אבל בהחלט מקנה לך מניות בחברה

things change...

איזה כיף זה לראות שגדלנו והתפתחנו... אני למשל רזיתי בשנה האחרונה למצב שבו הייתי פעם אחרונה בגיל 17.. אז נכון זה לא בא בקלות וזה עם הרבה ספורט וזה סיפוק אדיר

עכשיו למה אני מזבלת עם זה את השכל.. אין צורך להשוויץ.. אני עדיין במאבקים על עוד עוגייה בערב ועוד חתיכת עוגת מייפל בארוחת יום שישי בערב...אבל העניין הוא אחר

מבפנים נשארתי אותה שיר (יפה) שעושה שטויות וצחוקים אבל מי שלא ראה אותי כמה זמן ולא יצא לו להכיר את שיר האמיתית והסתכל עליי בעין ביקורתית... עכשיו לאן אני באמת חותרת?

לפני כשלוש שנים בערך בגיל 20 קצת לפני השחרור מהצבא.. גיליתי את אתר מקושרים (אתר ישראלי של היכרויות בשיטת מעגלי חברים - ממש הפייסבוק הישראלי לפני שפייסבוק היגר ארצה)... עכשיו זה אתר ממש פתטי אבל בכל זאת המשכתי לשוטט שם ואפילו יצאתי לכמה דייטים משם אני מכנה את התקופה הזו של לפחות שנה "תקופת מקושרים" ואני ממש לא גאה בה אבל לא מתביישת להודות..

בכל אופן יצאתי עם כל מיני פריק שואוז למיניהם: בחור כל כך חיוור ורזה שלא דיבר ועם הלילה העיניים שלו נהיו אדומות וחשבתי שיהפוך לערפד, בחור חרמן שניסה להתייזז ובסוף ניסה גם לשדל אותי לסייברסקס (לא הלך לו), מישהו שהתפלא שבאתי לראות סרט וראיתי רק את הסרט באמת (חרא סרט! בדוגרי) ועוד כל מיני מוזרים. אבל דייט אחד שאני זוכרת לרעה ממש הוא דייט של מישהו שהתייחס אליי כמו זבל ואף בחורה לא צריכה להסכים שיתייחסו אליה ככה.

הוא לא התעניין במה שאמרתי וגם לא דיבר הרבה לא הקשיב והסתכל הצדה כל הדייט לראות אם חברים שלו שם..אחכ כמובן לא דיברנו

אבל הנה באה הנקמה המתוקה.. לאחרונה ראיתי אותו כמה פעמים בבינתחומי ומאחר שאני לא שוכחת פרצופים ישר זיהיתי אותו רק שהיום הוא נראה ממש לא להיט (בלשון המעטה, למעשה ריחמתי עליו והוא נראה ממש מעפן) ואני רק השתבחתי שזה כיף לראות וגם הוא הסתכל וידע שהוא מכיר אותי מאיזה מקום "אני אגיד לך מאיפה אתה מכיר אותי!" (חשבתי לעצמי בראש)... "היית מגעיל אליי בדייט והיום מתברר שאתה לוזר גמור...!" אחח הנקמה המתוקה...

ברווז על ויצמן..

היום ירדתי בתחנה מהאוטובוס וכמובן שלא יכולתי שלא לשוטט טיפה בחנויות הצ'יפיות והאהובות שלי..

בעודי עוברת דרך נעלי "טוגו" הטראשיות אני שומעת קולות של ברווז... הקולות נמשכו ונמשכו וחשבתי שאני משתגעת עד שהבנתי מה מקור הרעש.. ילדה קטנה בתוך חנות הנעליים עם חצוצרה מפלסטיק.. אויש כמה מעצבן.. חשבתי

ובכל זאת נכנסתי להציץ אם יש אוצרות.. אז גם הייתי עייפה ולא במוד לשופינג וגם הסחורה הייתה דלה ועוד הילדה הזו

ושוב החצוצרה... וואי שמישהו ירסן אותה

אני מתה על ילדים קטנים אבל הגבולות שצריכים לשים להם מתחילים כשזה מגיע להפרת השקט הציבורי.. זה פשוט מפגע ציבורי

אחרי כמה זמן יצאתי מהחנות, הלכתי לעוד כמה סידורים וחזרתי ושוב הברווז עוד שם...

הורים - אל תתנו להם צעצועים רועשים, מישהו ברחוב עוד עלול לעשות להם משהו

רשומות ישנות יותר

את הרשומות האלה ניתן לראות דרך לחיצה פשוטה בימין העמוד עם גלגול למטה על המילה "נובמבר" שמופיעה מתחת לכותרת "ארכיון" בימין הבלוג.

להשארת תגובות (אפשר גם באופן אנונימי ובלי להרשם) ניתן ללחוץ על המילה "0 תגובות" או "2 תגובות" ולהגיב כאוות נפשכם

הישארו איתנו יהיה מגניב

שלכם, יפה

סצנות מוזרות וקטנטנות...

כשאני אומרת "סצנה" אני לא מתכוונת לבושות או דרמות שעושים בפומבי אלא לסצנה של מסיבות או תרבות כלשהי.

הסצנה שלי היא בדרך כלל חיי לילה: ברים ומסיבות מיינסטרים גדולות או בבר צפוף. לרוב בתל אביב. אז הנה כמה סצנות שהן כאילו הדבר האמיתי אבל רק ליד:

1.הצהצה ברמה"ש - לפני זמן מה הוזמנתי למסיבה של חברה ב"צהצה" ברמת השרון. זה היה מקום מאד מאד "צהוב" אם אתם מבינים את כוונתי.

הרגשתי כאילו חזרתי לצבא ואני במסיבה אשכנזית של 8200 מודיעין. האוירה הייתה של מסיבת סיום נוצצת של ילדי כיתה ט' ברמת השרון. הברמן הלא חתיך דרך אגב, הרשה לעצמו לייבש אותנו שעות, למרות שהתור לא היה ארוך והמסיבה לא הייתה מפוצצת. המוזיקה מעניינת. הרבה שחורה סליזי, נחמד והאנשים כפי שכבר ציינתי חננות צהובות צפונבונים הארד קור.

ועכשיו למעט גילוי נאות: אני יודעת שאני משתייכת כמעט לאותו סקטור של אנשים. בתור צפונית כפר סבאית. אבל צהובים של רמת השרון וחבריהם ה הארד קור ממש.

בקיצור לא חוזרת לשם אבל נחמד לראות שיש להם איזה סוג של סצנה.

2. הספסל האחורי בכפר סבא - מוזר היה לי לגלות שיש לנו בכלל סצנה פה בעיר. יש כמה פאבים וברים אבל לא משהו וואו.

אז ניסיתי את הדאנס בר הזה באיזור תעשייה שנפתח שנה שעברה ואפילו שמעתי עליו. גיליתי דאנס בר מעוצב להפליא עם סלקטורית כוסית וסנובית כפי שמקובל בדאנס ברים תלאביביים. המוזיקה מיינסטרים טוב. העיצוב מגניב ויש מקום לזוז אבל מלא. האוכלוסייה קלאברים מקומיים בגילאי 22-25. אבל עדיין זה כמו להישאר בקנזס בשביל דורותי. או יותר נכון להישאר בכפר סבא בשבילי. כולם שם היו בליל כזה של אנשים שהיו איתי בחטיבה, שלא ראיתי שנים וזה לא ממש הפריע, וכל מיני פרצופים כפרסבאים מוכרים שכבר נמאס ועוד מיני צפונים מישובי הסביבה. לסיכום: בילוי נחמד לערב אחד אבל עדיין לא כמו תל אביב.

3. הקוקולה ברחובות - ברחובות יש פקולטה לחקלאות שזה שלוחה של האונ' העברית. בתוך הפקולטה מסתתר לו פאב מחתרתי לסטודנטים שפעיל בעיקר בימי רביעי. האוירה שם ממש מגניבה, מוזיקה שחורה קצת לא עדכנית, סט של כמה שירים נחמדים בעברית ושאר ירקות. האוכלוסייה סטודנטים וקיבוצניקים או סטודנטים שהם קיבוצניקים וסטודנטים כיפה סרוגה.

טרנד לבוש: בנות אוברדרסט או סתם בנות בלי פאשן ובנים עם חולצות גזורות וטרנינגים.

בירה ב10 שקל וכאלה.. בקיצור ממש מזכיר מסיבות קיבוץ לפי הספר בקיבוצים בצפון. ניחוח של חיים סטודנטיאלים אבל מעט חנונים, בירה זולה וחרמנות עולה באוויר.

לסיכום אמנם סצנה מקומית אך בהחלט שווה ביקור. בייחוד בימי חורף שיהיה קרים אם יהיו כאלה.

החיים אחרי גיל 40 - מה העתיד צופן לנו

אתמול הייתי ברחובות (כן, עכשיו אתם שואלים את עצמכם "מה יש לי לחפש ברחובות??"), באתי לבקר את אחותי שלומדת שם ביוכימיה ומדעי המזון (סופסוף אני אומרת את זה נכון...) ובעיקר לאטרקציה של ימי רביעי : שיעור ריקודי עם.

אחותי התחילה לפני מספר שבועות לנסות את כישורי המחול החבויים בה ומסתבר שיש כאלה, ונרשמה לחוג שבועי של ריקודי עם.

עכשיו, כפי שהז'אנר מחייב כמובן שרוב אוכלוסיית באי החוג הם מעל גיל 40 ואולי אפילו מעל 60...

בכל זאת יש כמה הבלחות של סטודנטים פה ושם וביניהם אחותי. החוויה הייתה מאד מלמדת ומעשירה מבחינה אנתרופולוגית. למדתי על תרבות של אנשים מבוגרים ביניהם זוגות, רווקים וגרושים, שמחפשים דרך להבעה עצמית באפן הכי בסיסי: חיבור למוזיקה.

התוצאה: בתור מישהי שעוד לא עומדת בתורים למכבי (אלא רק מדי פעם, רק בגלל שאני באה מבית פולני), הרגשתי קצת פתטית להיות צעירה ותוססת עם אנרגיות לצד זקנים שכל צעד שלהם צריך להיות מוכפל פי 10 כדי להגיע לקצב שלי.

אך מצד שני יש גם את ההרגשה הזו של איזה יופי שהם עדיין פעילים.. כאילו קברתי אותם לגמרי

האופנה: מכנסי טרנינג גדולים ובשלל צבעים מהאנגר מקומי.

האוירה: מוזיקה תימנית וידיים מיוזעות.

עגה מקומית ותנועות פופולריות: "מים - מים פעמיים ושיכול..."

האם יפה ממליצה: למה לא, אני אומרת. בהחלט חוויה מתקנת ואכן הזכיר לי כמה תנועות משיעורי האירובי אך בסלו מואושן.

ונעבור לפרסומות : קטע משעשע מאד שהיה בסוף השיעור - חסויות. המנחה התימני והקטנטן הזה החליט לדחוף לנו פרסומות באופן גלוי. הוא התחיל להכריז במיקרופון שכעת שאנחנו לומדים בחוג שלו, אנו זכאים להנחה גדולה במוסך של אלי (שבמקרה גם לומד בחוג וגם חבר של התימני המנחה), עוד הנחות (הוא מכריז) גם בחנות הפרחים של שרה... מישהו עוד רוצה לפרסם?? בשביל זה אנחנו כאן, לעזור לחברים, איזה יופי"

ולקינוח: טוב אני חייבת להודות שפרשתי באמצע הקורס ויצאתי לרוץ קצת ברחובות.. ואין שם ממש מסלולי ריצה אבל בהחלט כמה עליות טובות לכושר... חזרתי לשיעור לעוד פיזוזים היתוליים ברחבה ואחכ יצאנו לפאב מקומי של הפקולטה לחקלאות ועל כך תוכלו לקרוא בפוסט הבא...