מחיפוש נרקיסיסטי בגוגל - מצאתי בלוגרית צעירה בשמי

כשהרצתי בגוגל את שמי מתוך אינסטינקט נרקיסיסטי ביותר גיליתי את הפוסט הבא של בלוגרית בשם לא אחר מ: שיר בנימין.
וזה מה שמצאתי שם:
ראיתי בשלט ענק,שרשום: "שיר בנימין,התצאי איתי לנשף?"

"הנשף"

נשף הסיום מתקיים בעוד מספר ימים. אפשר לומר שלרוב החברות שלי כבר יש בן זוג. ולי?,עדיין אין.

הקשר הכי טוב שהיה לי לאחרונה נותק,אין לי חבר,אין לי עם מי ללכת.

אני כל היום במחשבות אם רון יזמין אותי לנשף,אני כ"כ אוהבת אותו (!),אבל אין סיכוי.. יש לו חברה-ליאל,

אוחח..כמה שאני לא סובלת אותה!,מה הוא בדיוק מצא בה שאין בי?

אני סתם יושבת כאן,חסרת סבלנות עד שמישהו יזמין אותי לנשף.

כנראה שאני ועידן נשארנו היחידים בלי בני זוג,חוץ מה"אלה"-חבורת הלוזרים של השכבה.

עידן מנסה לנחם אותי,אבל אני סתם יושבת ובוכה,אני באמת לא יודעת למה. אני כבר ילדה מספיק גדולה-

וילדות גדולות לא בוכות. אז למה אני בדיוק בוכה?

אני מרגישה ריקנות,שאף אחד לא אוהב אותי,אף אחד לא מסתכל לכיוון שלי בכלל...

חוץ מעידן,הידיד הכי טוב שלי. אבל,במה זה בדיוק עוזר לי?

"נו...שיר,תפסיקי לבכות,זה בסף הכל נשף",אמר עידן שניסה לנחם אותי.

"זה לא בסף הכל נשף,זה נשף הסיום-המסיבה הכי חשובה שיש,ורון תפוס לליאל הזו,ואני בדכאון!,בא לי למות!!",עניתי.

"תפסיקי לדבר שטויות!,יאללה בואי.."-ענה עידן. "לאן?",שאלתי אותו, "לקנות לך בגדים לנשף,זה ישמח אותך!"

חייכתי אליו ,הקשבתי לו ,התלבשתי ויצאנו לדיזינגוף בתקווה למצוא לי שמלה.

עידן,החמוד הזה!# החזיק לי את התיק והמתין בסבלנות עד שאמדוד שמלה וכמובן,אבחר אחת ואקנא אותה.

קניתי שמלה מהממת!,טורקיז עם אבנים פשוט מדהימה!

לאחר מכן הלכנו לחנות נעליים ומצאתי שם סנדל עם עקב תואם לשמלה,פשוט מקסים!...

חזרתי כולי מאושרת הבייתה עם השקיות,והלכתי לישון.

בבוקר כשהגעתי לבית הספר,ראיתי בשלט ענק,שרשום: "שיר בנימין,התצאי איתי לנשף?-ע."

כמעט התעלפתי כשראיתי את השלט,לא האמנתי למראה עיניי,העידן הזה פשוט מקסים.

ישר רצתי אליו וחיבקתי אותו ועניתי לו "כן!,בטח שאצא איתך לנשף!!"

ערב הנשף כבר הגיע,אני מתלבשת,מתארגנת,מסדרת את התסרוקת שעשה לי הספר,מתבשמת מתאפרת עד שאני

שומעת את הצלצול בטלפון שעידן כבר למטה. אני יורדת,הוא לבוש בחליפת טוקסידו מהודרת ומסתכל עליי כמו מלאך שנפל משמיים.

"כמה שאת יפה!" אמר לי עידן. חייכתי אליו ,כולי באושר ועניתי לו "תודה!! גם אתה!"

התחלנו לסוע לכיוון הנשף,שמענו קצת מוזיקה באמצע ולפתע המנוע דמם. הכל חושך,באמצא יער,עם אור פעוט שמבצבץ מהרחוב הראשי.

"אין...,המנוע הלך,נצטרך לחכות פה עד שהחברת הובלה תגיעה"-אמר עידן.

בזמן שאנו מחכים,הייתה שתיקה,מדי פעם הסתכלו אחד על השני וחייכנו חיוך מאולץ.

עידן הציע לשים מוזיקה ברקע,הוא הפעיל את הרדיו ויצא על מוזיקת סלואו...

אמרתי לו: "בוא..נרקוד קצת." קמנו שנינו והתחלנו לרקוד סלואו באמצע היער,בלי אף-אחד.

לאט לאט התקרבנו אחד אל השני יותר ויותר,צמודים צמודים והתנשקנו. כמו נשיקה מהסרטים.

במהרה עידן אמר לי "איזה אידיוט אני!,מה עשיתי?!...מצטער!" עניתי לו "שששש..." ונישקתי אותו בחזרה.

עזבנו את עניין הנשף,ובמיוחד שכחתי מרון והמשכנו בשלנו.

חברות שלי (מחבורת המחלפים) סגורות על זה שאני רשמתי את זה במסווה של איזו ילדה בת 16

אבל הבלוג שלי הוא יחסית חדש...

מסתבר שיש לי מתחרה צמודה אונליין:)