החיים אחרי גיל 40 - מה העתיד צופן לנו

אתמול הייתי ברחובות (כן, עכשיו אתם שואלים את עצמכם "מה יש לי לחפש ברחובות??"), באתי לבקר את אחותי שלומדת שם ביוכימיה ומדעי המזון (סופסוף אני אומרת את זה נכון...) ובעיקר לאטרקציה של ימי רביעי : שיעור ריקודי עם.

אחותי התחילה לפני מספר שבועות לנסות את כישורי המחול החבויים בה ומסתבר שיש כאלה, ונרשמה לחוג שבועי של ריקודי עם.

עכשיו, כפי שהז'אנר מחייב כמובן שרוב אוכלוסיית באי החוג הם מעל גיל 40 ואולי אפילו מעל 60...

בכל זאת יש כמה הבלחות של סטודנטים פה ושם וביניהם אחותי. החוויה הייתה מאד מלמדת ומעשירה מבחינה אנתרופולוגית. למדתי על תרבות של אנשים מבוגרים ביניהם זוגות, רווקים וגרושים, שמחפשים דרך להבעה עצמית באפן הכי בסיסי: חיבור למוזיקה.

התוצאה: בתור מישהי שעוד לא עומדת בתורים למכבי (אלא רק מדי פעם, רק בגלל שאני באה מבית פולני), הרגשתי קצת פתטית להיות צעירה ותוססת עם אנרגיות לצד זקנים שכל צעד שלהם צריך להיות מוכפל פי 10 כדי להגיע לקצב שלי.

אך מצד שני יש גם את ההרגשה הזו של איזה יופי שהם עדיין פעילים.. כאילו קברתי אותם לגמרי

האופנה: מכנסי טרנינג גדולים ובשלל צבעים מהאנגר מקומי.

האוירה: מוזיקה תימנית וידיים מיוזעות.

עגה מקומית ותנועות פופולריות: "מים - מים פעמיים ושיכול..."

האם יפה ממליצה: למה לא, אני אומרת. בהחלט חוויה מתקנת ואכן הזכיר לי כמה תנועות משיעורי האירובי אך בסלו מואושן.

ונעבור לפרסומות : קטע משעשע מאד שהיה בסוף השיעור - חסויות. המנחה התימני והקטנטן הזה החליט לדחוף לנו פרסומות באופן גלוי. הוא התחיל להכריז במיקרופון שכעת שאנחנו לומדים בחוג שלו, אנו זכאים להנחה גדולה במוסך של אלי (שבמקרה גם לומד בחוג וגם חבר של התימני המנחה), עוד הנחות (הוא מכריז) גם בחנות הפרחים של שרה... מישהו עוד רוצה לפרסם?? בשביל זה אנחנו כאן, לעזור לחברים, איזה יופי"

ולקינוח: טוב אני חייבת להודות שפרשתי באמצע הקורס ויצאתי לרוץ קצת ברחובות.. ואין שם ממש מסלולי ריצה אבל בהחלט כמה עליות טובות לכושר... חזרתי לשיעור לעוד פיזוזים היתוליים ברחבה ואחכ יצאנו לפאב מקומי של הפקולטה לחקלאות ועל כך תוכלו לקרוא בפוסט הבא...