הדואר - רק להוסיף בול ולשלוח

במסגרת המעבר שלי לעיר הגדולה ניתנה לי הזדמנות לצאת ולקרוע את הברים בעיר, והפלא ופלא נפתח אתמול מגה בר חדש ליד הבית שלי.
המקום נקרא "הדואר" וזה יושב על סניף הדואר הישן ביהודה הלוי 46.

הבעלים: אותה הגברת בשינוי אדרת. אותו צוות של המרחב ירקון שישב על חורבות תחנת המשטרה, העתיקו את הפעילות לדואר החדש. אותו סלקטור בכניסה (בשמו לא אנקוב כדי שלא תציקו לו שיכניס אתכם), אותה שחקנית טלנובלות בתור ברמנית והיחצנים גם הם אותם היחצנים, אולי התחלפו כמה מארחות.
הפוזה: אותו שטנצ קבוע: עוברים את הסלקטור ואז דורשים כסף בכניסה אלא אם כן אתה מכיר מישהו שמכיר מישהו שמעניק לך "חינמים". אולי אני יורקת כרגע לבאר שאני שותה ממנה וחושפת פה את התרמית הכי גדולה במועדוני תל אביב ועכשיו לא אקבל חינמים יותר, אבל בכל זאת יש פה פרסום חינם למועדון הדואר גם אם הוא שנוי במחלוקת.
העיצוב: העיצוב יפה, אך לא הייתי אומרת "לא שיגרתי" או "מפתיע" כמו שאמרתי על מרחב ירקון, ששום מועדון בעיר לא התחרה עם הקונספט הייחודי שלו - תחנת משטרה ותאורה על גבי רשתות במקום תקרה, שאפשר אולי למצוא רק במועדונים באירופה. אפשר להגיד שגופי התאורה מאד מיוחדים אך כל הבר עושה רושם כמו כל מגה בר אחר בעיר שביליתי בו בשנים האחרונות (גלינה בחורף, גוסיפ, דיזינגוף וכו').
מדד הצפיפות: התחיל ריק מאד (שעה עשר) ולאט לאט התמלא אבל לא עד כדי מלחמת מרצפות, בה צריך להאבק על כל חלקת אוויר ואין מקום לדרוך בשתי רגליים בו זמנית. אני מקווה שזה יתאזן עם הזמן אבל לא יהיה צפוף מדי. גם מרחב ירקון התחיל מאד ריק ולאט לאט צבר תאוצה והתמלא יפה כך שהיה אפשר גם לזוז.
מוזיקה: מודה שקצת שתיתי כך שאני לא זוכרת את סוג המוזיקה המדוייק אני רק יכולה להעיד שהיא הייתה ממש טובה.
מה חסר? יש משהו שהיה במרחב ירקון ופה אין כמו גם בשאר המגה ברים. זו אווירת המינגלינג המיוחדת שזרמה במרחב ירקון. משהו בעיצוב הפתוח וברים צדדיים גרם לתנועת האנשים להיות הרבה יותר מעניינת ומתחברת.
ספוטד: נצפו שני גברים מחיי הלילה. הראשון זה גלבוע מור, מיחצני/שותפי הגלינה ושות'. השני זה אודי, חברו הטוב, שאת שם משפחתו המערכת לא השיגה אבל אני יכולה להעיד שהוא מופיע בכל מועדון חדש שנפתח וגם במסיבות של הבינתחומי באילת.

ולסיכום (כי בנות תמיד מסכמות): מועדון הדואר עושה רושם של מקום שיתפוס חזק החורף הזה ואני מעוניינת לחזור לשם, רק צריכה להכיר יותר חברים של חברים שמכירים חברים...

יצא לי שיר

אילנה חברה ישנה שלי יצרה איתי קשר מחדש וביקשה ממני להפעיל את כישורי הכתיבה היוצרת שלי. היא התחילה ללמוד צילום בבצלאל (בהצלחה אילנוש!) ויש לי שיעורי בית להציג דימוי בשלושה אופנים שונים.

למרות שאנחנו לא יודעים בוודאות שיש לי פה כשרון החלטתי ללכת על זה. המשימה שלי היתה להתבונן בתמונה ולכתוב כל מה שעולה על דעתי, וזה מה שיצא לי. פואטי משהו :

הבלגאן בשוק האיכרים התעשייתי – מאת שיר בנימין, דצמבר 11

שוק, דינמיקה, ילדים מתפרעים, אי סדר, אי שקט, אנרכיה קפיטליסטית -

אנשים בכל מיני צבעים אבל בעצם "עוד מאותו הדבר".

טירוף לצד אדישות / שלווה של זקנים בשיחת חולין לצד חוסר שקט של ילדים מתפרעים.

בליל של הפכים. עומדים בתור לחברת השפע ושוב הבחירה היא MORE OF THE SAME

ליד העמדה של התפוחים והמייפל, הסוכר משתולל וההיפר הילדותי הבלתי-פוסק פורץ:

בואו נשחק בזמן שהמבוגרים קונים עוד משהו, נבעט בחלל בתור האינסופי לעבר עוד 'כלום-בעל ערך' 


בצבע אדום אדום מתוק ודביק.

שלום לכם,

לפני כמה זמן פרסמתי רשומה פרסומית ונלהבת משהו על כמה שאני ממליצה על הספר "סודות מתוקים 2" שאמא שלי זה עתה קנתה ושאני מזילה ריר וכיוצא בזה.

אחותי נכנסת הביתה, רואה את הספר מונח על השולחן ואומרת בזלזול: "אני לא מאמינה שאמא קנתה את הספר הזה... זה כזה עמך ופופוליסטי לקנות את הספר של קרין גורן... ". "אבל יש שם אחלה מתכונים ואמא מאד רצתה אותו" אני אומרת לה. "באמת נו, הרי יש את כל המתכונים באינטרנט.. אמא היא הלקוח המושלם... איזו פראיירית" היא משיבה ומשתיקה אותי. כמובן שלא חשפתי בפני אחותי שבאותה השעה כבר פרסמתי פוסט שממליץ לקנות את הספר. היא היתה הרי עושה מזה מטעמים ויורדת גם עליי. 

קיצר היום הוכחתי שגם היא יכולה לטעות. היא התקשרה אליי וביקשה שאצלם לה מתכון מהספר ואשלח לה בסלולרי ("אמא לא תדע לעשות את זה...טכנופובית"). עניתי לה שהיא יכולה למצוא אותו בתוך שניות באינטרנט ושמישהי אמרה לי לא מזמן שזה עמך ופופוליסטי לקנות את הספר של קרין גורן.

ניצחון! המתכון לא היה באינטרנט ורק מהספר המודפס והיפה הזה היא יכלה לקבל את המתכון. היה שווה.

קצת כבוד למילה הכתובה והמודפסת, אי אפשר לחיות מהאינטרנט. חוצמזה (הטעות במקור) יש משהו כל כך חזק ומשכנע בספר מודפס עם תמונות באיכות גבוהה, תקראו לי מיושנת אבל אני אוהבת את זה.

קפה קפה כפר סבא - ביזיון של זיכיון

לא כל יום אני מרשה לעצמי להתפנק בארוחה מחוץ לבית, מטעמים רבים כמו סדרי עדיפויות, אמא מבשלת טוב, אני עוד גרה בבית (די קשור לסיבה הקודמת), אולי אפילו קמצנית (אבל זה שוב עניין של סדרי עדיפויות על מה אעדיף לפזר את הכסף שלי).
אוקיי, אני חייבת להודות שלאחרונה אני אוכלת בחוץ לפחות פעם בשבוע כדי לשמור על קשרים עם אנשים ישנים וחדשים ובגלל שהתברגנתי לגמרי מאז שהתחלתי לעבוד קבוע באיזה משרד (אני לא פקידה! חשוב לציין).

אז אתמול החלטתי להזמין את בנות המחלפים (מחלף ג.שמואל, אלוף-שדה ,בר-אילן) אליי לפרבר הכפרסבאי הקטן שלי, לאיזו ארוחת צהריים עירונית קלה. הבחירה לצערי הייתה דלה כי הפריפריה כרגיל מוותרת לעצמה והיצע בתי הקפה בכפר סבא הוא כבר לא מה שהיה פעם. החלטנו לוותר על בתי הקפה במרכז ג'י כי הפקקים בשישי היו הורגים אותנו. אז האופציות שנשארו הן:
- ה"קופיטרי", שאני מאד אוהבת אבל הן כבר הכירו והחליטו שצריך גיוון.
- "קקאו" אחלה רשת אבל הן טענו שהן רוצות משהו יותר רציני.
-"קנקפה" - אוי ואבוי! אל תגרמו לי להתחיל אפילו כי אני אצטרף לפתוח פה דף חדש לרשומת ביקורת חדשה. בקצרה, זה היה פעם מעוז הבורגנות של כפר סבא והפך לבית זקנים שמגיש מנות מאולתרות שלא תואמות את הכתוב בתפריט או את החיך האנושי.
- "קפה ג'ו" - יש לנו אחלה סניף בעיר בקניון "ערים" הישן ואני ואבא עושים שם דייט קבוע, אבל שכחתי לציין את הקפה הזה בפני הבנות, כך שהוא נפסל עוד לפני שקיבל סיכוי.
- "קפהקפה" - אוקיי אלו לא כל בתי הקפה בעיר, אבל זאת הרשימה של אלו הקרובים לביתי במרחק הליכה ומציעים ארוחות "כבדות יותר" או "רציניות יותר" מסתם קפה ומאפה וארוחות בוקר.
אז נחתנו בקפה קפה אחרי הליכה מאווררת בשביל הגנים שמחבר בין ביתי לקניון.
המקום היה ריק מאדם, למעט אולי איזה זוג שישב בפנים (כבר אינדיקציה למקום לא מוצלח. הרי איזה מקום כל כך ריק בשישי בצהריים, אפילו לכפר סבא זה לא סביר. אבל אנחנו לא קראנו את אותות האזהרה).
התיישבנו בחוץ ומרוב שפע של בחירת מקומות לא ידענו מה לעשות (תמיד טענתי ששפע בחירה זה לא טוב).
לבסוף התיישבנו במקום מול הקשתות וכשנהיה קר אפילו הסכימו להדליק לנו פטריית חימום. עד כאן הכל טוב ויפה. חכו, תכיו הביקורות (פולניה אמתית לא תוותר על צ'אנס לתת ביקורת טובה).

פתחנו את התפריט, המגוון די גדול ומסודר בסימניות לפי קטגוריות:סלטים, ארוחות בוקר, עיקריות, כריכים וכו'.
פתאון שמנו לב שהם כשרים ואין בכלל בשר אבל לא נורא, אז לא נאכל בשר היום (ונשב בחושך לבד).
מיכ לא באה עם תיאבון גדול אז היא הזמינה הומפרייז. ליטל שקשה לה להחליט הלכה בעקבותיה ושן (קיצור לשני) שהסתקרנה לגבי כל דבר בתפריט (בחורה עם תאבון גדול שלעומתו הגוף שלה מעוצב כמו מישהי שעושה ספורט שנים ולא מעלה גרם) החליטה ללכת גם על הומפרייז וגם על מרק שבא עם לחם (לא יצאנו מגוונות מדי).
אני החלטתי להסתכן. התמונות היו כל כך מפתות בכל מקום, צלם מעולה יש להם ברשת קפה קפה, שהחלטתי ללכת על משהו מסוכן: דג. כל ילד יודע שלא מזמינים דגים או משהו שישראלים לא יכולים להתמודד איתו במטבח של בתי קפה של רשתות, אבל לא, אני הייתי חייבת להזמין דג כי היה לי קרייב לזה. אז הזמנתי את מנת דג הבס על מצע של רביולי בליווי סלט קצוץ. נשמע נחמד, לא? בקרוב תגלו מה מרה היתה הטעות. המנות החלו להגיע בזו אחר זו אבל בקצב מוזר. קודם הומפרייז ומרק ואז מנת הדג ואז עוד הומפרייז. את הלחם הוא כמובן שכח וגם את הסלט הקצוץ. ההומפרייז היו רכים ולא פריכים, כפי שציפינו, אך ייאמר לזכותם שהמנה הייתה גדולה מאד והתיבול נחמד. הנה דוגמא קלאסית לחשיבות היחס בין כמות לאיכות.
טוב אני לא אשאיר אתכם במתח, השחקן הראשי פה הוא כמובן הדג והוא שיחק אותה באמת בגדול, ברמת העולב שלו!
הגיעה מנה גדולה של דג שנראה זהוב ומרשים על גבי תלולית לא ברורה של גיבובי רביולי, גמבה וחציל.
ביס ראשון תפל, מטוגן לעייפה, כשמורידים את העור אין יותר מדי מה לחפש מתחת, תיבול נוראי. ניעורה בי התחושה שהשף הזה הוא טבח מתחיל שלראשונה תוקף את נושא הדגים ולמעשה אני בלון הניסוי שלו, הראשונה שהעזה להזמין שם דג (כנראה שזה משהו שהם יודעים והלקוחות יודעים שהוא סתם כתוב שם בתפריט כדי להגיד: הנה יצרנו לכם מגוון בחירה).
אבל זה לא נגמר בזה. הירקות ההזויים ששודכו למנה (גמבה וחציל) היו מוחמצים כמו הדג למעשה, עכשיו כשאני חושבת על זה. מצטערת, אפילו אם זה היה קשור למנה, ככה לא מחמיצים ירקות. החמיצות היתה מוזרה והרגישה כמו משהו ששהה במקרר יותר מדי זמן. הרביולי היה נגוע בחמיצות גם הוא והגבינה בתוכו בהחלט לא השתבחה עם הזמן כמו שגבינות אמורות להיות בייחוס הגבוה שלהן.
זה הזכיר לי ארוחה מאולתרת של סטודנטים: נזרוק כל מה שיש במקרר סלאש פריזר למחבת, נקפיץ יחד ונראה מה ייצא לנו, ארוחה לשבת כשאמא לא הספיקה לשלוח אוכל.
קראתי למלצר שלנו, לספר לו על הדג החמוץ. "אני מצטערת להגיד את זה" אמרתי, "אבל המנה חמוצה! הדג מוזר והירקות והרביולי חמוצים... סליחה אני בד"כ לא מחליפה מנות אבל הדג.." לפני שהספקתי לסיים את נאומי חוצב הלהבות על אודות החמיצות ורמיזה לגבי העולב ואכזבתי מהמנה, קוטע אותי זב החוטם הקטן ושואל, בטון חסר סבלנות "את רוצה מנה אחרת??", ואני: "אני מניחה שכן כי המנה..." והוא: "אז את רוצה מנה אחרת.? רוצה להחליף אני אביא תפריט" שוב בטון המתנשא חסר הסבלנות הזה כאילו הוא אמא שלי או משהו כזה. וואו איזה חצוף!
הוא הביא תפריט ואני לא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד שוב אבל מתוך רעב די מיהרתי בהחלטה של הסיבוב השני.
בינתיים הביאו את הלחם שלנו וכ'פיצוי' גם ריבה וחמאה (כאלה של ארוחות בוקר שגם ככה היה להם במקרר מוכן משבוע שעבר בטח). וואו איזה פיצוי, אתם ממש לארג'ים, לא, באמת..
אז כאמור, ניסיתי ללכת על בטוח אבל קצת מיהרתי, אז בחרתי בסלט "ים תיכון חדש". ברפרוף קל על האותיות הקטנות זה נשמע לי בסדר, אחרי הכל זה סלט בבית קפה, לא מדעי הטילים, מה כבר יכול להיות.
המנה הגיעה די מהר (טוב ככה זה כשאנחנו היחידות שהעסקנו את המטבח אותה העת), אבל שוב מלווה באכזבות.
קודם כל איפה הלחם שלי?? ממתי מביאים את הלחם אחרי שהוגש הסלט? בייחוד לאור העובדה שלקוח כעוס, מורעב ומאוכזב יושב לצד הסועדים שכבר זוללים את המנות בתאבון ואתה (כלומר אני) רק בסיבוב הראשון (שני) של המנות.
שוב נציין, לזכותם, שהלחם היה ממש טרי וחם וטרפנו אותו כאילו אין מחר (אוקיי אז לכו תפתחו מאפייה ואל תתמקדו במשהו שאתם לא יכולים לבצע).
בנוסף לעניין הלחם המאוחר לבוא, הסלט היה לא טרי בעליל. הירקות היו מעוכים סלאש מופשרים (החסה היתה מוזרה), סלאש ישנים. ירקות טריים וקראנצ'יים זה א'א' של כל סלט, ברצינות, זה בייסיק.
הלאה, הים התיכון החדש שריקד לי בצלחת היה דומה יותר למזרח תיכון ישן-חדש שכמו במזה"ת של היום, גם בו הפוליטיקה והיחסים היו רעועים. שוב הפלפלים והחצילים המוחמצים של המנה הקודמת, הופיעו לי בצלחת ולא הסתדרו זה עם זה. הם היו חמוצים מדי ורופסים (להגיד על ירק שהוא רופס זה לא סקסי באותה המדה שאומרים על איבר מסוים בגוף שהוא רופס). קוביות הבולגרית שניסו אולי להציל את הנעשה בצלחת היו רבות מדי והיו נראות לי כמו בזבוז וחבל. וכמובן הקשר בין התמונה המפתה עם הפוטושופ הנפלא, לבין המנה האמיתית, היה כמובן מזערי בהחלט.
טרפתי את הנה בחוסר חשק כי כבר רציתי לאכול, לא משנה מה, וכי מאסתי כבר בבליסת לחם.
אה כן, ושכחתי לציין, שגם הסכו"ם, איתו טעמתי מהדג ושסייע לי להפריד את העור מהבשר שלו, לא הוחלף בין שתי המנות ואכלתי את הסלט הים תיכוני הדלוח עם שאריות דג ושמן על המזלג.

צהריים ירדו, הקור התווסף, והלקוח האחרון עזב. כפר סבא, מנקודת המבט של היושבים בקפה קפה מעולם לא נראתה עזובה כל כך ביום שישי. המלצר הגיע אלינו לשאול אם אנחנו רוצים עוד משהו מהבר כי הם רוצים לסגור מטבח (ממתי מוצאים מנות מבר, בר לעניות דעתי, זה לשתיה), ובאותה נשימה התקרבה לשולחן מלצרית נוספת ובידה החשבון.
לא רק שהרגשנו לא רצויות וכי לא רוצים בנו יותר, החשבון גם הוגש לנו כשכל השולחן עמוס במאורעות היום (ההומפרייז שלא נגמר, הלחם המאוס, הסכומים המלוכלכים והמפיות המרוטות). המלצרית ציינה כי הם רוצים לסגור את בית הקפה ולכן הוגש לנו חשבון. בואי אלמד אותך שיעור אחד בנימוסי שירות: קודם תפנו לנו את השולחן בהדרגה ורק אח"כ העזו להראות לנו את הדרך הביתה.
החשבון היה ללא הרבה הפתעה וכך גם התשר שהשארנו שעמד על לא יותר מ10 אחוז מינימליים של שירות.

טוב, בשלב זה כבר ברור לכם שאין למקום הזה סיכוי, שאני גמרתי איתו ושאני מקווה שיסגרו אותו ויתנו לשחקן חדש בשוק לנסות את מזלו על הפינה הסוררת הזו במדרחוב של כפר סבא. אציין גם כי זו לא הפעם הראשונה שאני נוחלת אכזבות מהמקום הזה. בפרק אחר, ילדים, אספר איך נפלתי עם סלט עוף בו העוף היה חי ואדמדם באותו קפה קפה כפר סבא האהוב עלינו כל כך.
מילה לסיכום, ולהצלה: קפה קפה היא רשת שקיימת שנים, התחילה בתלאביב ושמה המוכר הולך לפניה לטובה. בכל עיר נקנתה זכיינות לסניף אחר של קפה קפה ולכן נתונה לזכיין המקומי הזכות להחליט על שינויים מינוריים בתפריט ובחירת קונספט לבחירתו. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני לא שורפת פה את כל הרשת אלא רק את הזכיין הכפרסבאי. למשל, ישבתי בקפהקפה גני תקוה וקריית אונו והיה ממש מוצלח. זהו, גילוי נאות.

זה הכל לעת עתה, היום (שבת) אוכל את האוכל של אמא, שעמלה וטרחה כל השישי ולא אצא לבית קפה.

under construction

רק רציתי להגיד שלא נעלמתי...אני ממשיכה בפועלי הכתיבה כל העת, אך אני בוחנת פלטפורמות חדשות ובית חדש לבלוגי היקר ולכן אין פוסטים חדשים.

בקרוב אעלה את החומרים,
היעזרו בסבלנות, קוראים יקרים

כבר כמעט סופש אז המשך שבוע נעים,

שלכם

יפה

המלצה על ספר בישול

קוראיי החביבים חדשים כישנים, ברצוני להמליץ לכם על הספר החדש של קארין גורן:"סודות מתוקים 2"
הספר מכיל מתכונים שונים שנעים ברמת ההכנה בין רמה קלה מאד ועד רמה מתוחכמת יותר.
רק מהתמונות אפשר להזיל ריר עד שתתייבשו. אה כן! יש גם בונוס, עם פתיחת הספר מודבק דיוידי של הסברים בלייב לכל מתכון. נייס!

רק אזהרה קטנה! לא לעיין בו בזמן האכילה זה מעודד תאבון פעיל מדי ומעורר פנטזיות חשוכות שהצלחתם כבר לדכא בדיאטה הקודמת.

הכנה נעימה ובתאבון! :)

קולות בראש

"אני לא מאמינה שהם שוב העירו אותי! איך זה יכול להיות שעכשיו שבת, תשע בבוקר והם עוד קודחים?"
ככה התעוררתי בשבוע שעבר בשבת בבוקר כשהשכנים ליד החליטו לקדוח לנו במוח ולבנות אלוהים יותר מה (אולי לול לתינוקת החדשה). אני קמה באיטיות, הראש נוטה הצדה, העיניים טרוטות, אישונים אדומים, עפעפיים נפוחים והקמטים בצד של עין שמאל נראים חדים מתמיד. אמא שלי חזרה מהתעמלות (נשמע שאני הזקנה והיא הצעירה בבית), ופגשה בייצור מאד לא סימפטי על הבוקר: אני, במצב רע עד משומש. "מה קרה? למה קמת כל כך עקום?" היא שואלת.
"אני שומעת אותם" אני מסבירה לה. "אני חייבת למצוא איזו דרך לפנות לאגודה לתרבות הדיור אם זו אגודה אמתית בכלל ולעשות משהו". השכנים מקומה רביעית כמעט כמו כבדי שמיעה, משמיעים מוזיקה רועשת בכל שעות היום וכמובן שזה בדיוק מתחת לחדר שלי. בלילה כשאני הולכת לישון הם מחליטים להשאיר טלוויזיה רועשת והבומים נשמעים דרך הקירות בחדרי.
אמא טוענת שאני מדמיינת ולא שומעים כלום. שבוע לפני אני מתעוררת לקולות בום קצובים בתקרה. זה הנכד של הסבתא מקומה ששית שבא לבקר. אמא הייתה בקאנטרי והתעוררה נורא מוקדם אז היא לא הרגישה. אבל אני ואחותי התעוררנו (היא חזרה מרחובות לישון קצת בבית בסופ"ש). לפחות אני לא לבד בעניין.
והכי נורא זה הבכי. בכי קטן וצפצפני שלא נותן שקט. הכלב של השכנים מקומה רביעית עובר סדרת חינוך. אז הם קושרים אותו בין שני מחסומים בפרוזדור הדירה הקטנה והוא בוכה כשהם לא נמצאים.
אין לי פה שקט, אני משתגעת.
עכשיו שישי אחר הצהריים, וברגע נדיר אני שומעת רק את המעלית, ציוצי ציפורים וצלילי המקלדת כשאני כותבת את הפוסט הזה. הרעש היחיד שעוד חי ובועט אלו המחשבות שלי. אבל זה בסדר שימשיכו לזרום כי אחרת אני לא אהיה כאן.
זה הרעש שצריך לקרות . כמו שדקרט פעם חקר ותבע את המונח "קוגיטו" - אני חושב משמע אני קיים. אז אני כאן חושבת וקיימת עד הרעש הבא שיתעורר.

ועכשיו למסקנה הריאלית יותר מכל הסיפור הזה. אני חייבת לעבור כבר דירה. וכשזה יקרה, זו תהיה חייבת להיות דירה שקטה ועם שותפים שקטים. נדיר? יכול להיות. בר ביצוע? מקווה מאד.

אוסף רשומות הטוויטר שלי

כשהייתי קטנה הייתה לי נטייה, כמו לכל ילד/ה ממוצעים לאגור ולאסוף כל מיני גרוטאות מכל מיני מינים.
זה התחיל מאוסף בולים, אוסף מפתחות, המשיך באוסף מחזיקי מפתחות, אוסף מכתביות, אוסף סרטים למתנות, אוסף יומנים, אוסף מדבקות עם אלבומים והחלפות ואפילו אוספים הזויים ולא שימושיים כמו מחקים וגפרורים צבעוניים מכל העולם.
היום אני נוטה עדיין לאסוף תחתיות בירה מכל בר בעולם ובארץ ולתלות קצת על הדלת בחדר (אני מרשה לעצמי להתיילד בגיל 25 כאחרונת הטינאייג'ריות, כי אני עדיין גרה בבית אמא, מה לעשות, מעמד הבורגנות סובל ממיתון ושלל תירוצים כאלה ואחרים), וכן אוסף של כוסות שוט מכל העולם. אבל פחות או יותר כמו את האמונות התפלות שזנחתי (יריקות בחתול שחור, מטרייה במקום סגור, להרים רגליים מעל פסי רכבת בנהיגה, לא לעבור מתחת לסולם, מלח מעבר לכתף ודי אין לזה סוף), גם את האוספים אני עוזבת אבל החלטתי להציג אוסף מיוחד במינו: אוסף הציוצים הראשון שלי.
אני אנסה למצוא את הטוויט ההיולי הטהור הראשוני או לפחות אחד הישנים, ואעבור הלאה לטוויטים בשלים יותר כשחשדתי שיש לי מאזינים בעבר השני או להפך שאני מדברת אל עצמי בציוצים ולא אכפת לי יותר.
אז לכל הקוראים הסמויים שלי הנה לכם הצצה נדירה לאוסף הטוויטים שלי:
13 יולי: "מצחיק שיש אנשים שאני עוקבת אחריהם שאין לי אפילו אומץ להשיב להם ריפליי"
13 יולי: "היום אני הולכת לבשל משהו..נגמר האוכל בבית ואני מובטלת..מגיע לה לאמא היא עובדת קשה"
עדיין 13 יולי:"לאחרונה ביקרתי במועדון הקלרה שנפתח מחדש. המקום לא להיט ומלא בטובות מפרחות הארץ אבל מה, יצא לי לפגוש שם אנשים מאד מעניינים"
13 ביולי המשך טוויט: "אחד מהם היה סטודנט יזם אינטרנט שהקים אתר בשם "דרגו" לדירוג מרצים קלטו את זה ‎http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/915806.html‏"
המשך:"בן-אליעזר יריב | המרכז הבינתחומי -רייכמן | תקשורת - דרגו ‎http://bit.ly/pb1Wvr‏"
13 יולי:"השכן לידי מנגן בפסנתר..זו הפעם הראשונה שהוא מנגן משהו שמח ולא מלנכולי..אבל משום מה נגינת פסנתר עדיין מלחיצה אותי כשהיא מחוץ לתאטרון"
"תמיד כשיש פרחה תמהונית באזור הבניין שלי אני יודעת שהיא תעלה לקומה 3 דירה 11 למגדת העתידות שגרה שם עם הבת המוזרה שלה"
"רק שהפעם היא ידעה בעפ את הקוד לבניין ונכנסה בבטחון רב. האם זו השכנה החדשה שלי? כי היא ממש לא נחמדה...לא פתחה לי את הדלת אפילו"
"מה הקטע בלקרוא לאנשים: יקירה, אהובה?? זה לא תופס מבחינתי"
18 יולי: "שינה מתוקה במזגן או ריצה לאה באוויר הדביק והכבד?"
25 יולי: "אוי כמה שהוא חופר" (נאמר בעקבות דייט חדש שהתקשר)
26 יולי: "מטפסת על הקירות ותולשת שיערות...אבטלה זה נורא"
26 ביולי:"האם בדייט חמישי אמורים להרגיש אם זה זה או לא?" (נשאל לקבלת עזרה בהחלטה אם לזרוק אותו או לא)
27 ביולי: "בחנתי אותו ועכשיו החלטתי לתת לזה צ'אנס" (אני מתחילה להתלהב מהבחור והמניות שלי מתחילות לאזול)
27 ביולי: "הייתם עובדים חודשיים בחינם כ"התמחות" בעבודה ששווה את העתיד בה?י" (חח שמתי י בסוף כדי שהמשפט לא יתחרבש... וזה נאמר על העבודה החינמית שהציע לי ה'בן של' בסטארט אפ שלו)
28 ביולי:"עוד עניין גורלי - נוסעת אליו למודיעין להשאר בפעם הראשונה" (די ברור שעדיין מדובר באותו הבחור)
28 ביולי:"אתמול יצאתי עם חברה ישנה ממש מהתיכון, אולי יש סיבה שהיא רק חברה מהתיכון"
28 ביולי:"דרך אגב אתמול במקרה הייתי במחאת האוהלים וירמי קפלן הופיע באיזה אוהל זולה אם זה לא בומבמלה אז מה כן?"
עדיין אותו היום:(אני חופרת): "לא מבינה את האנשים האלה בפייס שרושמים את שמם ובאמצע נקודה כאילו היו איזה אתר דוט קום, לרוב אלה יחצנים"
עדיין אותו היום (אני נוסעת אליו ברכבת ומשעמם): "לק צהוב, שמלה כחולה,עגילים כתומים ואודם אדום. אני קורבן אופנה ואוהבת את זה"
28 ביולי:"התחנה הבאה נתבג!אם היה לי דרכון הייתי יורדת. לאן כדאי לנסוע?"
29 ביולי:"אורח מסתורי הגיע לארוחת הערב, לאמא יש ידיד חדש?"
29 ביולי:"בא לי להשאר פה בשקט"
מרגישה שפלשו אליי הבייתה...התבצרתי בחדר ולא בא לי לדעת מי האורחים הלא קרואים כשגרים בבית (עדיין...) גיל 25 נראה כמו 16"
המשך יבוא בפוסט הבא... תאלצו להשאר ולקרוא עוד או למצוא אותי בטוויטר...

דור ה-א דור ה-T ילדי האוהלים

יצא לי לחשוב לפני מספר ימים על המחאה הזו ועל מה שהיא עשויה להוליד מעבר לשינוי פוליטי, דמוקרטי, ציבורי וכו'.
באוירה של אוהלים, מוזיקה ושנטי, רמת הסולידריות עולה, גברים ונשים צעירים נלחמים בעוז על מטרה משותפת,
יש מספיק מהפיכה לכולם ואידאולוגיות שונות בשפע, כל אחד מוצא את הבמה שלו או יותר נכון את אוהל הזולה הנכון לו.
האווירה הנוצרת שם בחום הדביק של תל אביב היא לא רק אידאולוגית ומהפכנית אלא גם חמה, מקרבת לבבות ואולי לעתים סליזית אם נגזים. בכל זאת מדובר בשעות רבות ביום כשהמחאות הגדולות קורות בערב עד לילה שם האוהלים בתפוסה מלאה והמוזיקה מתחילה להתנגן, הרומנטיקה עולה ודלת האוהל נסגרת ולא ידוע מה קורה שם מאחוריה.
פתאום תזוזות אוהל, פתאום רגל מציצה, אולי זה מיץ פטל?אבל רגע, הוא בעצם ארנב ולא בנאדם.
ואז יום אחד, בעוד תשעה חודשים, כשהמחאה תרגע, ואנשי החדשות ימצאו משהו אחר לסקר שאולי יעניין את כולם יותר,

בתי החולים יעצרו מממחאת הרופאים וחדרי הלידה יתפוצצו  כדי להביא לעולם את ילדי המחאה של דור האוהלים.

עוברת דירה ואין לי אוהל כדי לשבות

שלום לכם,
בעקבות מחאת האוהלים הבועטת ומולידה כל יום עוד מחאה מסוגים דומים,
גם הבלוג שלי  יוצא  בהפגנה, רוצה לעבור דירה ואין לו כסף ולכן אני מחפשת ממשקים נוחים יותר, יוזר פרינדלי וכמובן חינמיים, כדי להעביר את הבלוג מבלוג ספוט למקום חדש ורענן.
אופיר, אשף האינטרנט שלי ומנהל הפרוייקט לשעבר (mooderator) הציע לי לעבור לוורדפרס,
אך אבוי למה צריך לעבור מסכת התעללויות טכניות כדי להוריד טמפלטים ושאר ירקות, שבסוף לא יוצאים חינמיים ודורשים המון עבודה?

אני רק מחפשת שטח אחסון ותבנית נחמדה להריץ עליה את מחשבות היומיום שלי באורך קצר מכתבה בהארץ אבל ארוך מציוץ בטוויטר.
ובכן חברים, דורשת עצה לאן עליי לעבור, כי אין באמתחתי אוהל ולא בא לי לשבות מכתיבה.

YouTube - אסף יעקובי ומגדלי הבקר מארחים את הדר כהן - מבט חטוף

YouTube - אסף יעקובי ומגדלי הבקר מארחים את הדר כהן - מבט חטוף

אזהרה לגבי פאב הSTREETS אבל עם הסתייגות

יש בית קפה קטן חמוד שהכרתי דרך ידידי ההומו האהוב ודרך הדייט הרנדומלי הראשון עם האקס והוא "הסטריטס" שבקינג ג'ורג' פינת הנביאים.
יש אחלה אווירה, עיצוב מגניב והכי חשוב שירותים נקיים וקפה טוב 24 שעות.
היום החלטנו אני ודידי חברה שלי לשבת שם אחרי שוטטות ארוכה בין בתי הקפה התל אביביים הטיפוסיים שנמצאים ברדיוס של הדירה של אחותי (אזור בוגרשוב). הפכנו רבות בין תפריטי האזור ולא הצלחנו למצוא את מבוקשנו: מחיר טוב ותפריט מגוון שיספק לנו תמורה עבור כספינו וקלוריותינו.
אז אחרי מסע מייאש בין הברנש (יקר ולא היה רוסט ביף), אוליב (טעים אבל יקר ורצינו גיוון), פלאפל גבאי (היה סגור לצערי), קפה בוגרשוב (מחירים ידידותיים מינוס), אקס-ריי (נראה עזוב ולא טרי), הגענו לסטריסט הישן והטוב.

שאלתי את עצמי: הנאים החדרים בעינייך? עניתי שהם נאים מאד. הנאים הדיירים בעינייך? נאים פלוס פלוס, הנאים המחירים בעינייך? אמממ... האמת חצי כוח אבל היה רוסט ביף וצריך להתחשב גם ברצונות של דידי.
אם כן החלטנו שנשב.

אז היא הזמינה כריך רוסטביף שנראה די מפנק ואני שקשוקה (36 שקלים, בינתיים סביר). הכריך הגיע מהודר ועמו השקשוקה הרותחת שבאה במחבת של אוכל כלא, עשוייה מתכת קרה חסרת מעוף עיצובי וגם ממש לא פרקטית (אני נכוויתי קלות אבל אני בטוחה שאחרים יותר ובטח רצות שם תביעות משפטיות חבל על הזמן). דידי הייתה די מרוצה רק שהקטשופ שהיא הזמינה עבר הרבה בחיים ולפי התאריכים (תפוגה וייצור) לא הייתי ממליצה לכם לתבל בקטשופ במקום הזה.
אז טעמתי מהשקשוקה (כאב בטן עד עכשיו אבל הייתי רעבה מה לעשות), בביס הראשון נחרץ דינה: רוטב קנוי חסר מעוף וחסר טעם. ביצה בחילה כמו שקשוקה צבאית להמונים בלי תבלינים.
הירקות הטריים שהובטחו בצד היו דלוחים וגם הטחינה הפצפונת, לה ציפיתי מקריאה ראשונה אכזבה בטעמה הסינטטי. סורי אבל לא עפתי. אני לא אוכלת שם יותר.

מה שכן, חייבת לסייג את הביקורת הנוקבת והנוקשה הזו שאני עדיין נהנית לשבת שם ויש שם אחלה קפה.
אז כן הייתי שותה שם שוב וגם סתם יושבת עם חברים בשביל האווירה ואחלה נוף לרחוב האהוב עליי, אבל אני לא אפול בפח הקולינרי הזה שוב (אם אפשר בכלל לסווג את זה כקולינרי...)
מדרגת במודרייטור את החוויה 5 (זה גבוה כי דידי הייתה איתי והיה לנו כיף).

רק שתדעו...

רק רציתי להזכיר שאני מתחילה בימינו את חיי הזוהר ככתבת וידאו עולה בNRG מעריב (מעריב אונליין)

הנה לינק מהכתבה האחרונה שסיקרתי. מה רע? קצת קאווה, אוכל על קרקרים קטנים והרבה חיוכים צבועים

לא פראיירית

http://www.nrg.co.il/online/7/ART2/231/249.html

תקופה של אינפלציה

לפי חוקי מרפי הנפלאים צוטטו המוני קלישאות בפי רבים וחלק מהן, מדברות רבות על אהבה ויחסים.
תמיד כשאני מגיעה לתסכול מיחסי בנים - בנות ומחיפושי אחר ההוא על הסוס על הלבן, מוכרים לי את המנטרה הידועה וחוזרת: "דווקא כשלא מחפשים - מוצאים". עכשיו תגידו לי דוגרי, לא מרגיז אש לשמוע כזה דבר?? כאילו אני בכוונה מחפשת? האמת שלא, אני פשוט משועממת וכנראה שזה נובע מבעיות פרוידיאניות של חוסר סיפוק ותת מודע שמקרין את זה החוצה ועוד חפירות פסיכולוגיות כאלה בשני שקל (שאולי אני קצת מאמינה בהן דיפ-דאון)...

אז החלטתי להקשיב לכל נותני העצות המצויים בזוגיות וטוב ולהם, ולא לחפש אלא להשתלב בזרימה הטבעית.
והנה אני (לא מחפשת, זורמתת) יוצאת לסצינה שלי התל אביבית בקו כפר סבא/תל אביב, נוסעת לחופשת הפסח הקבועה עם הבינתחו ומכירה...
אבל אליה וקוץ בה, זו לא הכמות אלא האיכות. ולכן שלל הצעות והתחלות וחיזורים מצד המין השני הן לא בהכרח אטרקטיביות כמו קשרים עמוקים ואמיתיים שנבנים לאט לאט.
לפעמים עדיף לחכות ולסנן כדי לא לשחות בברארה.
אז... מאחר ולא סיננתי, שם אני שוחה ומרגישה חוסר משמעות לאוסף השטויות שנקרות בדרכי. זה ממש כמו בשוק, חיים מזרחי, המורה שלי להיסטוריה בכתה י', ניסה פעם להסביר לי על המשבר הכלכלי הגדול בתקופת רוזוולט בארה"ב. כאשר מנפיקים יותר מדי שטרות ומטבעות ללא כיסוי, הערך יורד והשוק רווי בסחורות ללא קונים, שגם ערכן יורד וזה מצב של אינפלציה כמו בחיי האהבה שלי. מרוב בנים והצעות (אני יודעת, ממש לבכות עליי...) אין משמעות לאף אחד ואין ערך להצעות. מירב ההצעות בטלות בשישים למול התאהבות אחת חולפת במישהו אמיתי....
אז אולי אני מסבירה את זה קצת עקום ולא ממש מבינה בכלכלה אבל אני מבינה שצריך להחליט פה על שינוי...
לא לצאת בחיפושים כמו מנוע גוגל משומן אבל כן לעשות אופטימיזציה ושינוי של שיטות וגישה לחיים
מהיום זורמת  - אבל לא עם כל אחד...

דבר העורכת: יצא זנותי המשפט האחרון אבל לא נורא...המבין יבין

אתר מגניב לפורים....

בהקשר לפוסט הקודם... מצאתי אתר ממש מדליק לתחפושות לכל גיל בעיקר למבוגרים...
זה בעיקר נותן רעיונות ומציע תחפושות לקנייה באזורים שמעבר לים
אני כמובן אשב פה ואחשוב על דרכים יצירתיות להעתיק רעיונות משם...
http://www.buycostumes.com/

למה מתחפשים?

קוראים נכבדים,
פורים בפתח ואני חייבת תחפושת... אוקיי יש לי דרישות מסויימות שהתחפושת תהיה:
א. מקורית (אבל לא כזו מקורית - לא אתחפש למדיח כלים או משהו מסורבל או הזוי אחר)
ב. מגניבה
ג. סקסית
ד. טוב אם לא מצאתי משהו טוב, לפחות שאם זה בנאלי אז זה לא יהיה משהו שכבר התפשתי אליו בעבר
אוקיי ועכשיו לרעיונות שעלו:
קאפקייק
שמיים
ספונג' בוב (נא לא לגנוב כי יכול להיות שזו הבחירה הלא כ"כ סודית שלי)
עוגי פלצת (אבל בגרסא נשית מגניבה ורזה)
עליזה בארץ הפלאות
אשת הפח (גם כאן אני מבקשת לא לגנוב לי כי זה הגיע לרבע הגמר)

אוקיי וגם אשמח לעוד תגובות ורעיונות...

ניסוי - עוד תמונות

הנה תמונה עסיסית של פאמלה מהימים הטובים שלה במשמר מהמפרץ (שאגב עדיין משודרת בלילה ובערב בערוץ 22 נדמה לי ואני אישית צופה מכורה)

יפה עושה ניסוי

טוב חברים זה הזמן לבחון את כוחו של הגוגל, ובמסגרת מבצע זה אני (יפה) עושה ניסוי: מה יקרה אם אכניס לבלוג שלי אייטמים שמכילים טראש מקומי ובינלאומי ומיני תכנים פופולאריים עדכניים...
את חושבים שזה יקפיץ לי את הכניסות או שעדיין אשאר בלוג שכוח אל שטרם נודע על קיומי ולא דרך כוכבו?
מה יקרה אם אדבר על בר רפאלי
דנה מהאח הגדול
פמלה אנדרסון??
חכו אני אוסיף גם תמונות...
טוב בהצלחה לי בניסוי
נתראה מחר עם פרסום דוח הגוגל אנליטיקס שלי (דוח שבניתי במערכת של גוגל שמראה את התנועה באתר, למי שלא יודע)
החזיקו לי אצבעות חברים
שלכם,

יפה (שיק/שיר)

איזה מין פלאפון?

אני חייבת פלאפון חדש...כבר איזה שלוש שנים או יותר שיש לי את אותו מכשיר והוא ממש בסיסי

כשאני אומרת בסיסי אני מתכוונת לדינוזאור אני מתכוונת שאם אני אזרוק אותו יכול להיות שאצטער על כך כי עוד מעט חל עליו כזה חוק התיישנות שהוא יהפוך לוינטאג' והערך שלו יעלה בטירוף ככזה.

אוקיי אבל צחוק בצד, הגיע הזמן להתקדם בזמן ובטכנולוגיה ולעבור לאיזה טאצ' קטן.

קל להגיד חברים, וקשה לבצע. אני נחשבת למה שנקרא: "low-tech" מה שאומר שאני לא מאמצת טכנולוגיות חדשות בכזו מהירות. אני אפילו מודה שלעתים אני מפחדת מהן.

אבל במסגרת לימודיי הדיגיטליים אינטראקטיביים בתואר לתקשורת אני לומדת לאמץ ראשונה ולחבוק אותם (אמצעי קדמה טכנולוגיים) מהר לחיקי בהתלהבות ואהבה. בינתיים זה עובד עליי רק בקטע של שירותי אינטרנט או במחשבה שאני אצא באיזה סטארטאפ אינטרנט מהפכני (חכו הנה זה קורה, אתם לא תבינו איך אני אעוף!).

אז אני ממש באפילה פה ולא יודעת מה לבחור: גלאקסי אס, נוקיה משהו.., N8, N7, אייפון??

משום מה המוכר באורנג' ממש ניסה להניע אותי מלקנות אייפון...כנראה שיש פה מצוקת אייפון חמורה, או שפשוט לא מצליחים למכור את כל שאר המכשירים מדגמים מתחרים..ואולי גם וגם

בדקתי את המכשיר של אבא שלי (n8) והוא ממש מוצלח...אבל באורנג' לא תומכים אותו ולכן אאלץ אם כך להשאר בסלקום..בעעע...איזה שירות

אורנג' מציעים דגם נחות יותר בשם n7 ואני לא יודעת כמה אני מפסידה אם אני מתפשרת עליו...

מצד שני הוא הציע לי את הגלקסקי משהו או אס או לא יודעת כבר... אני ממש אבודה פה והבלוגים השונים באינטרנט לא ממש עזרו לי... אני צריכה התנסות אנושית... לשמוע מאחד/אחת שיודע/ת

עזרה? מישהו?

quora- quo-what?!

היום נתקלתי בכתבה בעיתון עסקים של "מעריב" על אתר/פלטפורמה/ממשק חדש בתרבות האונליין: קוורה - QUORA
הם מתארים אותו כאתר של שירות שאלות ותשובות, ובין השאר כזה ששואב דמיון במאפייניו מפורמטים מוכרים לנו ושמישים לנו יותר כמו פייסבוק, טוויטר ואפילו וויקי..
אוקיי אז אני הולכת לתת לו צ'אנס, (כמו אחרונת הקופים אחרי בן אדם שנכנסים לכל אתר ופרסומת חדשים שמישהו ממליץ או מצייץ לי עליהם וישר אני נכנסת), ולבדוק הכצעקתא. האם יש שם משהו שפספסתי והאם יש פה מכרה זהב כמו פייסבוק שהולך לרתק אותי למסך בכל פעם שבא לי לא ללמוד או ללכת לבנק, או לעבודה או משהו אחר חשוב שהיה לי לעשות כשנכסתי שוב לפייסבוק ולא הבנתי מה אני עושה שם, משוטטת חסרת מטרה מחכה לתובנות מעניינות שישפכו עליי פתאום, ויהפכו אותי לאדם חכם יותר... ייתכן שגם הקוורה הזה יעשה לי את זה ואם לא אז גם אני חברים אחזור לי לחיי הבינוניים משהו עד הטרנד הבא... יאללה בואו תבדקו איתי גם, מה אכפת לכם? זה יקרה לכם במוקדם או במאוחר...אתם תישאבו...