הופ איזה תחת...

הערה לפני הפוסט: הכותרת לקוחה משיר קורע של להקה אבודה בשם "חלוצי החלל"..

הפוסט עצמו:

אוקיי קודם אני רוצה להגיד שאני אוהבת ערבים ישראלים שעובדים עם יהודים ושאני אפילו נהנית לשפר את הערבית שלי בכך שאני מדברת איתם והם מלמדים איתי מילים חדשות..

גם יש לי מנקה ערבי נחמד ועובדי מטבח ערבים שדיברתי איתם בקייטרינג ובמסעדות שעבדתי בהן.

אבל... אני ממש לא נהנית להתהלך לי בחופשיות בעיר שלי או מחוצה לה ולחשוב שבוהים בי ובמיוחד תחושה שבוהים לי בתחת... זאת לא רק תחושה כי לעתים נלוות לה היערות ואני יודעת לתרגם אותן כי כאמור, למדתי קצת ערבית.

אני הולכת בבניין והגננים ערבים ואני יודעת שהם מסתכלים לי על התחת כשאני עוברת שם בטייטס לריצה... אני גם שומעת אותם מסננים איזה "שופ טיזהה" תסתכל על התחת שלה... זה ממש לא נעים וכן אם הם תוהים, אני מבינה מה אתם אומרים וחושבים...

אני גם הולכת ברחוב והבניין למעלה רואה מבטים בוהים וצעקות לעברי.. אלו פועלים ערבים שבוהים

אני עוברת ליד השוק והפלאפל בריצה וגם שם המבטים קופצים.. אי אפשר לעבור בשקט ברחוב יותר?

מצד שני, ויש גם צד שני לסיפור הזה.. גם אני חוטאת לא פעם בבהייה וסינון היערה מגונה לעבר גבר חתיך שחולף על פניי

האם גם אני לא בסדר? הרי גם אני נמצאת מצד המבט המאבייקט והופכת אותם לגושי בשר?

אבל עם זאת למדתי מהטובים ביותר..